קו, ד
דמס"נ דתפלה הוא רק ביטול הרצון בפ"מ שאינו מגיע לבחי' עצמו' הרצון הפשוט שלמעל' מבחי' רצון כו' רק ע"י בחי' ביטול האמיתי דבחי' מ"ה בעצם הנ"ל שנק' תורתו אומנתו הוא בא ונמשך מאליו ומעצמו והיינו ע"י תו"מ שמגיעי' לבחי' עצמות הרצון שיהיה נמשך ממילא כו'. וזהו ואתחנן אל ה' בחי' מתנת חנם וחנינה יתירה או מצד החן שלא ע"י טעם העלאת מ"ן כו' דהיינו ע"י תו"מ שלא ע"י העלאת מ"ן יהיה נמשך משם הויה ובע"ת ההו"א בחי' המל' והיינו לאמר ע"י בחי' אמירה דתושבע"פ דוקא שזהו דוקא בחי' כלי לבחי' תורתו אומנתו מטעם הנ"ל וד"ל:
(טז) והנה אחר שראה משה שלא פעל בקשתו הנ"ל דבחי' תורתו אומנתו שהוא רק בבחי' ההמשכה מלמעלה למטה מצד העצמות לבד כו' נתייעץ בעצמו להביא את בנ"י למדרגה זאת על ידי בחי' העלאת מ"ן בתחלה וזהו שאמר להם פ' ק"ש כנ'. אך יש להבין איך יתכן שע"י בחי' העלאת מ"ן דברורים דרפ"ח כו' יבא סבת ההמשכה העצמי דתורתו אומנתו הנ"ל שהיא בחי' ומדריגת משה כנ"ל מאחר שזהו למעלה מבחי' העלאת מ"ן וברורים שאין העלאת מ"ן מבירורים כו' מגיע לשם כלל שבחי' ביטול היש לאין אינו מגיע לשם כלל מטעם הנ"ל:
והנה יש להקדים תחלה להבין הפסוק דנעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' מהו ההפרש בין צלם לדמות כו' דהנה כתיב לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו' וידוע שג' מדריגות הללו בריאה יצירה עשיה הוא ג' מדריגות דמחשבה דיבור ומעשה בחי' הבריאה במחשבה שהבריאה היא יש מאין דוקא כידוע וזהו בחי' אותיות המחשבה שבאה בבחי' יש מאין מן השכל אבל הדיבור שהוא בבחי' יצירה הוא בא מן המחשבה שנקרא בריאה בבחי' יש מיש שנקרא חומר וצורה ע"כ נקרא יצירה ולא בבחי' יש מאין כו'. וביאור ענין ההפרש הזה שבין מחשבה לדיבור הנה תחלה יש להקדים שבחי' יש מיש אין בו בחי' התחדשות מהות רק בחי'