קיז, א
וגם אין רצון א' יכול למשול על רצון זולתו לבטלו כי כחו וגבורתו במקומו כמוהו ואם יגבר האחד על זולתו לפרקים כנ"ל אבל הרי כולם הוא בעניני חמדת העוה"ז אבל איך ובמה יתעקרו כל הרצונות הזרות שבעוה"ז לגמרי מכל וכל ולא להיות רק הרצון לה' לבדו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' כלה כו'. אך הענין הוא כנ"ל שיש ב' מיני רצון הא' רצון הנולד שיש בזה בחי' ריבוי והתחלקות בכמה דברים שונים כנ"ל והב' הוא בחי' רצון הפשוט בחי' נקודת ומקור כל הרצונות ולא נק' רצון הנולד כלל כי הוא בחי' רצון עצמי ופשוט בלי מורכב בדבר מה בפרט והוא בבחי' עצמות הנפש ממש כמו שהיא ולא בבחי' פיזור התחלקותה בהמשכות והתפשטות עדיין ומבחי' נקודת מקור כל הרצונות נולדים ומתפשטים הריבוי של כל הרצונות בכמה מיני אופנים דברים שונים הנ"ל. והנה בבחי' נקודות מקור כל הרצונות הזה הוא שיש בכחו לעקור ולהחזיר כל נדחי הרצונות שנדחו ונתפזרו בכל תאוה רעה שלא ישאר מהם גם רושם בעלמא מאחר שהוא בחי' מקורם ושרשם הכל נמשך אל העיקר והשרש כניצוץ הנמשך אל השלהבת כו' וזהו עיקר ענין מסירת נפש שהנפש עצמה נמסרה לה' לבדו והוא בחי' פנימיות ומקור כל הרצונות שנולדי' ומסתעפי' מכחו כו' וברצון כזה א' מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' שלא חפץ בשום דבר מפני שעקר כל הרצונות הזרות בלתי לה' לבדו רצון א' פשוט ועצמי בעצמות הנפש ממש כו' וזהו בבחי' יחידה שבנפש ובלשון רז"ל היינו מ"ש לב אחד לאביו שבשמים כו' וכמ"ש במ"א שעי"ז נתקבצו כל בחי' פיזור הנפש ברצונו' זרות שלא יחפוץ כלל וכלל בהם גם בבחינ' רושם בעלמא אלא אדרבה ימאס בחייו לגמרי מכל וכל כו' רק להויה לבדו ואין זר אתו כו' (וכדוגמא זו יש בקליפה ברצון זר בחי' נקודת הרצון הפנימי עד שימאס בכל רצונות נכריות זולתו ולא יחפוץ בחיים כלל עד שיבא לידי חולי מות כמו מעשה בא' שהעלה בלבו טינא כו' וכמ"ש במ"א) וזהו פי' שמע ישראל שמע זה לשון אסיפה וקיבוץ כל נדחי רצונות הזרו' של הנפש לעקור אותם מכל וכל כנ"ל בלתי