קיח, א
ואין עונשין על ההרהור והמחשבה כלל וכלל הענין ידוע שהעיקר הוא המעשה בפ"מ לפי שעיקר יניקות כחות הטומאה הוא בבחי' סוף מעשה הבא בכלי הגוף שזהו למעלה בחי' עלמא דאתגלי' (ובחי' חסדים מגולים שלמט' מהחזה כו') אבל בעולם המחשבה שאין שם יניקה לחיצונים כלל אין מבחי' הרהור עבירה נמשך להם חיות כ"כ אבל מצד טומאת הנפש הרהור עבירה קשה יותר אע"פ שאין עונשין עליה כלל להיותה בחי' מקור האמיתי לגופה של מעשה להביא לידי מעשה כמה פעמים וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם כו' העין רואה והלב חומד ברצון ומהרהר במחשבה והוא מקור סיבת המעשה ולפי שבמעשה דוקא נשלם הרצון והתשוקה ובלעדו אין לו שלימות ולא ניתן שפע לחיצוני' כלל ע"כ עיקר הדין על המעש' כמו בבחי' הטוב המעשה עיקר לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסוף מעשה דוקא הוא שעלה במחשבה תחל' שהוא עצם שלימות הרצון שנשלם כחו במעשה דוקא יותר מכמו שהוא במחשבה עדיין כו' וד"ל. ומכל זה יובן ג"כ בענין מס"נ הנ"ל שהוא בחי' עקירת כל הרצונו' הזרות שבהרהורי' רעי' כל היום אשר לא לה' כו' לסלק לגמרי האור והחיות של הנפש שנמשך שם אשר פגם וטימא עצם הנפש בהן כנ"ל והנה להפשיט ולסלק לגמרי כל הרצונות הזרות מן המחשבות הזרות והרהורים הרעים שנקרא פיזור הנפש כנ"ל היינו ע"י מס"נ ברצון הפשוט שבעצמו' שבכחו להפשיט כל הרצונות הזרות שנתפזרו כנ"ל כמו מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' שנקרא אסיפה וקיבוץ כל הנדחים כנ"ל וזהו פי' שמע ישראל כמו וישמע שאול כו' כנ"ל (וענין זה לאמיתתו ממש הוא ענין הזדככות החומר הנק' הפשטת הגשמיות בעצם ולא לפי שעה לבד כידוע). והנה מובן עכ"פ מבחי' מס"נ זה שהוא עושה בחינת הסתלקות הרצון הזר מכל וכל עד שלא נשאר שום רושם יניקה וחיות כלל לחיצונים מאחר שנעקר ונסתלק הרצון באמת מכל דבר גשמי אשר לא לה' כו' ולא נשאר רק עצם הרצון רק לה' לבדו ואין זר אתו כו' ובאתדל"ת אתדל"ע כמים הפנים כו' ג"כ נמשך ויתעורר בחי' עצם רצון העצמות הפשוט שבעצמות