קכג, א
מפורש אמר כולם בחכמה עשית שבחכמה עשה את הכל מאין ליש כו' וכמ"כ ה' בחכמ' יסד ארץ וכה"ג אך הענין הוא דבאמת כן הוא דגם לאחר שנתהווה הכל מן הצירופי' שבמאמרות מאין ליש כמו מציאות האור ע"י מאמר יהי אור וכה"ג מ"מ אין עיקר קיום מציאות האור רק ע"י בחי' החכמ' שבמחשב' הכללית הנ"ל שהוא מאמר דבראשית כנ"ל ויובן זה עד"מ מחשבה כללית שהפרטים נמשכו ממנה הרי בכל רגע מקבל כל פרט ופרט מן הכלל הזה ואין הפרט נבדל כלל וכלל בבחי' מהות בפ"ע וז"ש בזהר דפרט אצטריך לכלל שאין לפרט קיו' מציאות בלא הכלל ולא שהכלל מאיר בפרט דרך כלל לבד כמו שהפרט כולו נסקר בכלל בסקירה א' כנ"ל אלא מאיר בכל פרט ופרט דוקא להיות מזה עיקר קיו' מציאותו ואם לאו לא היה לו קיום אפי' רגע כו' ולזה א' כולם בחכמה עשית שהוא מאמר הכללי דבראשית דקאי על כל פרט ופרט מן הנבראים וכידוע בזהר שבחי' אור החכמה שבדיבור מאיר בכל פרטי הנמצאים כולם אחד לא נעדר וזהו פי' אל אדון על כל המעשים אל נהירו דחכמתא כו' וכמ"ש בפרדס ע"פ ושמן מחלמיש צור שגם בצור יש מבחי' החכמה שהוא בבחי' שמן וכמ"ש במ"א וד"ל. אך כמו שפרט אצטריך לכלל שקדם לו שהוא אמיתי' מקור מוצאו כנ"ל במחשב' ודיבור אלא גם לבחי' הכלל שאחר הפרט דהנה גם אחר שבא הכלל לבחי' פרט במחשבה ודיבור כנ"ל הרי יש בחי' התכללות שכולל כל דבריו שדיבר דרך פרט כל שעה זאת כמו עד"מ כאשר האדם גמר כל דבריו בפרט הנה יש לכל דבריו הללו השכלה כללית שכוללת כל דבריו ומאמריו הפרטים דוקא אחר שגמר דברו בפרט והיא מכוונת עם כללות ההשכלה שבמחשבה שקדמה לדיבור זה שבא בפרט הזה כו' וד"ל ונמצא שגם דברים הבאים בפרט צריכים למקורם זה הכוללם אח"כ שיהיו מכוונים אליו ומקבלים הימנו תמיד והיינו דפרט אצטריך לכלל שאחר הפרט שכוללם יחד והוא עיקר מקורם כו' וד"ל. וזהו שאמר בראשית ברא ממש דכלל זה ברא יש מאין לשמים וארץ וכל צבאם דרך פרט כמ"ש כולם בחכמה עשית מטע' הנ"ל בין