שערי תשובה - שער התשובה. כתיב אם יהי' נידחך כה"פ - יא, ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/tshu/index.htm">שערי תשובה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/tshu/2/index.htm">שער התשובה. כתיב אם יהי' נידחך כה"פ</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/tshu/2/11c/11c.htm">יא, ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/adhaam/tshu/2/11d/11d.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/adhaam/tshu/2/11b/11b.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>יא, ג</div></p> <p class=bodytext>לא ישיג כח כלול זה להגיע לכח העצם ממש וכמו הכח השכל היולי ועצמי שההתחכמות נק' התפשטות השכל לא יגיע לכל כח העצם גם כשיזקין ויקנה חכמה יתירה בכל מיני חכמה הרי נשאר בעצם כח השכל הרבה יותר רק שהוא בהעלם והיולי וכמ"כ בכח המניע נשאר בעצם הכח בהעלם יותר (וראיה שבפחד יגביה משא יותר מכפי ערך גילוי כחו כו') וכח המתפשט וכח המכווץ בשכל הן חו"ג שבשכל כידוע ושניהם במשקל א' כנ"ל בכח המניע וכללותם רק מכח החצי התחתון דעצם כח השכל וכמ"כ גם בכח היולי ועצמי דרצון שודאי גם ברצון יש בחי' חו"ג דבר והיפוכו רוצה מה שנפשו מחמדתו ומסלק רצונו מאשר שנאה נפשו ושקולי' כא' ממש אך עצם כח הרצון גדול הרבה מכללותם יחד (וראי' מן הסבלנות שנק' ארך אפים שנק' גבור כאשר יוכל לסבול דבר מה שמאד נגד רצונו כמ"ש טוב ארך אפים מגבור שמוכרח לומר שגבורה זאת באה מכח עצם הרצון שבהעלם והיולי שכלא חשיב ב' הקצוות דרצון ההפכיי' דחו"ג לגביו ע"כ יסבול בכח זה גם המנגד מאד לרצונו וכידוע בענין מאריך אף לרשעים להודיע כמה ארך אפים לפניו דזהו בבחי' פנימית הכתר חצי העליון שבו כו') ולפי כ"ז מה שמבואר במ"א בענין יחיד ואחד דאחד כולל הריבוי אחר ההתחלקות וכמאמר איהו וחיוהי חד כל זה רק מחצי התחתון שבכתר שנחלק לג' קוין כמ"ש בפרדס ויחיד הוא בלתי מתחלק כלל וכאשר יבא חלק מן העצם הפשוט ה"ז כמו העצם בכלל ואין לחלק ביניהם כלל וראיה מכליון כל העצם גם בחלק א' מן העצם כמו בחלק א' מעצם הרצון הפשוט באהבה או חסד או ניצוח כו' וכן בכח המוליד או בכח השכל כו' אך נקודת עצם הרצון שהוא נגמר ונשלם ע"י שיתוף הכוחות המתפשטין מן העצם כשכל ומדות כנ"ל אין זה נק' חלק מן העצם ממש שהוא לא נק' עדיין כולל הריבוי אלא נק' דומה אל העצם והוא נק' אדם לשון אדמה כו' והוא עיקר ההפרש בין יחיד לאחד והיינו כח המוליד שבאדם שהוא מן העצם ומוליד בדומה לו ממש והיינו ג"כ עיקר ההפרש בין תהו לתיקון כידוע (אמנם במ"א</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/adhaam/tshu/2/11d/11d.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/adhaam/tshu/2/11b/11b.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>