ג, ג
כמו השם נפשנו בחיים (דמל' דאצי' שורש חיות כל ניצוץ אלקי בפרט וכמ"כ פי' חיי דכל בית ישראל כידוע) צור חיינו כי הוא חייך וכה"ג רבים. וביאור ענין חיות אלקי זה ידוע שאין זה רק כמו אור וחיות התפעלות הנפש באלקות בתפלה שמכיר את בוראו ונמשך אחריו בכל לב ונפש (בל"א עש קלעפט אונ קוועלט דער מוח ולב) כמו המתפעל בעצמיות שלו בדבר המגיע בחיי נפשו הגשמית עד שיחיה מזה (בל"א לעבדיג עש לעבט זייער) והנה דרך כלל ידוע למבקשי אמת שרוב העיתים גם הרגיל בהשגות וידיעות אלקות לא יחיה מזה בחיות ממש רק כמו העברה בעלמא יעבור במוח ולב אע"פ שיהיה הדבר מוסכם וחזק אין לו מזה חיות כלל וכלל (בל"א עש איז טויט דיא זאך עש קלעפט זיך ניט אונ קוועלט ניט כו') ודומה לו שהענין האלקי הזה רחוק ממנו ואין לו שייכות וחיבור עמו כלל וכלל (זייער פרעמד) ויתמרמר נפשו ביותר מה זה ועל מה זה ירחק מאור פני מלך חיים כו' ולא ידע כי בנפשו הוא שהרי נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם פי' אתם הדבקים בה' נקר' חיים שחיותם מזה ממש ומובן ממילא שמי שאין לו הדביקות הנקרא (קלעפ) שהוא ההמשכה של הנפש אין לו חיים כלל והיפך החיים הוא הנקרא מות. אמנם יש בזה ב' מדריגות הא' שאינו חי בחיי האלקי אבל לא שמת לגמרי שלא יחיה עוד שהרי לפרקים תדבק נפשו באלקים חיים בחיות גמור אלא שעה זו וכיוצא בה לרוב העיתים לא יחיה כלל הנה זהו הבא רק מצד תאות היתר לבד ויש בזה חלוקי מדרגות שונות וכללותו אינו עושה בחי' המות לגמרי רק העדר החיים לבד והמות ממש אינו עושה רק תאות איסור אם במעשה ימות לגמרי מכל וכל ואם בהרהור ורצון עמוק לא ימות ויוכל לחיות אבל הרשעים שאינם עושין תשובה בחייהם קרוים מתים ממש (כמשי"ת בסמוך):
(ג) והנה תחלה יש לבאר חלקי תאות היתר שמונעים אור החיים לרוב העיתים והמונעים יש בהן הרבה מדרגות הא' כמו טמטום הלב שהלב קשה כאבן וכטינרא ויוכל להיות מאד שיתפעל