ג, ד
במוח בתכלית ולא יגיע ללבו ולא שאינו חפץ ואינו מרגיש בלבו כי זה דבר שא"א שלא יחפוץ בלב מה שנתפעל באמת במוח אלא שאין החיות שבמוח מזה מגיע ללב כלל שאין בלבו חיות מדבר זה האלקי כלל ורבים ידמו לומר שהתפעלות המוח שקר ואינו כן שהרי לפרקים יהיה להיפך שההלב יתפעל בקל יותר גם מאיזה דבר מה בהתבוננות שכבר יודע כו' ובמוח אין שום התפעלות כלל רק כמו מחשבה בעלמא גם אם ירבה להעמיק בפרטי פרטות כו' א"כ יש ליתן דעתו לזה שאין זה רק לפי אופן הפגם שפגם באיזה מקום ומדרגה בתאות היתר אם במוח או בלב שם יהיה הטמטום הקשה לא יבא שם אור חיות האלקי בשעה זו ע"ד דוגמא תאות המשגל הנה כתיב נואף אשה חסר לב מבואר שהנאוף גם בהיתר אם אינו מקדש א"ע כראוי עושה להיות חסר לב ופי' חסר לב שנחסר ונתרוקן אור האלקי שבמדות שבלב כאלו לא היה לו לב לה' מהתבוננות אלקות מעולם שהתאוה הבאה בחום נמשך כל לבו שם ונחסר לפי ערך מאור הנשמה שבלב בחלל הימיני (ויש פי' כפשוטו שחסר הלב גורם הניאוף והכל א' דודאי מצד ריקניות הלב מחיות אור אלקי לגמרי מכל וכל יפול בתאות היתר ממילא לא מצד חמימות יתירה אלא כמעשה בהמה כי סר צל אדם אלקי מלבו כו') והנה גם בזה יש ריבוי חלוקות יש שלא נחסר לבו כ"כ ויוכל לפעול התפעלות הלב בקל כידוע לפי שלא היה בה בחי' העומק כ"כ דהיינו שלא בעומק רצון ותשוקה לא ברשפי אש ולא בקרירות הנמשך ולא בכל עצמיות שלו היה ע"כ יוכל בקל לפתוח לבו וזהו כמו אויר מעופש שאין אור הנר יכול להאיר היטב ויכבה אמנם בקצת רוח ואויר טוב מהשגה אלקות שבלבו יאיר כמקדם או כמו משל לב בשר הקשה שיכולים לרככו במעט בישול אור וזהו או במרירות והשפלת הלב או ע"י שמחה באור האלקי ואינו נקרא טמטום כלל ויש חלוקה ב' שנתגבר התאוה כרשפי אש בוערת כלהב ממש ובעומק רצון ותשוקה שהגיע לעצמיות נפשו שנקרא עומק רע דנוגה גם שהוא בדבר המותר קרוב ערכו לרע דתאות איסור