ז, ד
לזה התבוננות עמוקה אלא מיד מרגיש ומכיר איך שהעולם ומלואו מתהוה בכל רגע יש מאין וע"כ הליכתו בקומה זקופה משום דרוח האדם טבעו לעלות ולימשך בהכרה למעל' ממנו והכרה זו נק' הרגשה גמורה ותמידי' דוקא כמו שרוח הבהמה דנה"ט מרגיש תמיד בטבעי' הגשמת העוה"ז ונמשך תמיד אח"ז בלי הכנ' בהתבוננו' איך ומה כו' כך נה"א רוח האדם כמו טבעי' אצלה לימשך מיד אחר אלקות המהוה בהרגשה והכרה בלי יצטרך להתייגע בהתבוננות איך ומה כו' וז"ש רוח האדם העולה מאליה כו' (ולא שאינו מתבונן כלל אלא מיד שיראה עולם ומלואו יתן לבו מאין נבראו ויכיר היטב שהאלקי' מחיה אותם ומאמיתת המצאו נמצאו מאין ליש ואיך שמתהווי' מאין ליש שזהו רוחב ההסבר לקרב אל השכל אינו אלא חיזוק לזה) והסימן לזה הוא שאין הדבר מתיישן אצלו כלל וכמ"ש חדשים לבקרים כו' שבכל בקר בקומו יתחדש אצלו הדבר הזה והוא מה שרואה ומכיר העולם מתהוה מאין ובכל יום מתחדש אצלו כאילו רואה מחדש ואם הי' זה בחי' ידיעה והכרה שכליות לבד דהיינו רק מה שהשכל וההסבר מחייב הי' הדבר מתיישן כידיעת סברת פשט באיזה דבר חכמה שמתיישן וכמו שאנו רואי' שבחי' ההסבר והפשט בהתבוננות מתיישן כו' אלא זהו רק בחי' רוח האדם כמו בטבעיות ממש שעולה למעל' להכיר בוראו כמו ידע שור קונהו כו' וכבן שמכיר את אביו כו' (וכמ"ש במ"א בפי' זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי ) ולכך מתחדש בכל יום בבקר דוקא כמ"ש חדשים לבקרי' כי בכל בקר מתחדש כח הנשמה בבחי' כח ואור חדש שמזה הכח יוכל לבא להתפעלות בהשגה ובלב ובמחשבה דו"מ כל היום כידוע וזהו שאמר כי זקיף בבקר דווקא יברך זוקף כפופים דהיינו שיברך על כח ואור הנשמה ורוח האדם שמאיר בו מחדש ונק' אדם ואינו נמשל כבהמה לילך בקומה כפופה משום דרוח הבהמה יורדת דוקא למטה כנ"ל כמ"ש בצלמנו כו' (וקודם חטא אדה"ר לא היה נק' אדם בר דעת רק מה שמכיר לבוראו כנ"ל ואחר החטא שנתגשם בעה"ד טו"ר גם אדם בקומה