ח, ג
רוח האדם גם בשכל ולב הטבעי לפי שעה שנותן לבו ודעתו וזה יוכל כל א' מצד שיש לו נשמה שנק' רוח האדם כנ"ל רק שהיא בהעלם ומתחדש לבא בגילוי בכל יום בבקר וזהו שמברך בקומו זוקף כפופים שהוא אדם ובכח זה ימשיך גם בנה"ט שלו במוח ולב ומעשה כל היום וד"ל:
(יג) ובכל זה יובן מארז"ל שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות הכוונה בזה המאמר דא"א לבא לידי חטא גמור כ"א כשסר צלם אדם ממנו לגמרי ונעשה כבהמה ממש והוא הנק' רוח שטות שזהו בחי' רוח הבהמה לבד וזהו שא' נכנס בו רוח שטות לעשות כמעשה בהמה ממש דכל זמן שרוח האדם שולט בו לא יכנס רוח שטות זה דב' הפכים הן מן הקצה לקצה אך כשסר ממנו רוח האדם העולה לגמרי אז נכנס במקומו רוח שטות ונעשה כבהמה גמורה והיינו לשון נכנס וד"ל וראיה לזה ממ"ש תהי' יראת ה' על פניכם לבלתי תחטאו לעולם והיינו מפני שידעו בבחי' ידיעה והכרה חושיית ברוח האדם כנ"ל וכמו לע"ל דכתיב כולם ידעו אותי כו' שאז א"א לבא לידי חטא בשום אופן (וכמ"ש ימותו ולא בחכמה כו') (ובימי משה שהיה דור דעה ע"ד הנ"ל וכמ"ש כל העדה כולם קדושי' ובתוכם ה' ממש ע"כ א' כלב לחזק העם שלא ישמעו למרגלים לירא כלום מבני הענק וכה"ג כי סר צילם מעליהם לחמנו הם כו' דזהו הטעם שירדוף א' אלף שלא כדרך הטבע רק מפני שסר מהם צל אדם ונעשו כבהמו' ממש כי צורם מכרם וכמו שאדם א' ירדוף אלף בהמות כי טבע הבהמה לברוח מן האדם משום שנא' ורדו כו' לפי שהאדם בצלם אלקים כו' כך כאשר יאיר בישראל אור צל רוח האדם לשלימותו ממילא סר צל ה' מהם כו' וד"ל) וזהו שאמרו לעולם יהא אדם רך כקנה כו' דהיינו מה שהמוח שליט על הלב ולבו ברשותו תמיד להטותו מן הקצה לקצה כרוח שמניע הקנה הרך לכל צד כך רוח האדם הנ"ל תקיף וחזק ושליט על הלב הטבעי כמו הרוכב על הסוס שמטהו כפי שירצה כך לבו הטבעי נכנע מיד לכל אשר יטהו השכל והדעת אלקי