ט, ג
דוקא דהיינו לא במוח הדעת לבד ולא בהתפעלות הלב לבד (אך במעשה לבד יוכל להיות שלימות הכל כמ"ש כי זה כל האדם שכוללם יחד לפי שנעוץ תחלתן בסופן וכמ"ש במ"א בענין ומעשה ידינו כוננהו וכן בצדקה תכונני כו' וד"ל). אלא שיהיה רוח האדם עולה למעלה בדביקות המוח והלב והמעשה וכולם יחדיו יהיו כא' לעזר שאז דוקא יושלם נקודת פנימיות הרצון שבעצמות הנפש שלמעלה מבחי' אדם (שנק' כתר ונק' גולגלתא) וביאור הדברים הנה מבואר למעלה בבחי' התחלקות אברי גשמיים באדם חיצוני שבשיתוף כולם יחד דוקא נק' אדם כרגל שמשפיע לראש ואין שלימות לא' בלא התכללותו בזולתו כך גם בכללות ג' מיני אדם דמוח ולב ומעשה אין שלימות למוח בלא לב ומעשה ולא בלב בלא מוח ומעשה שהמעשה עוזר ללב ומוח עד שמוח ולב מקבלים הימנו כרגל שמשפיע לראש עד מבלי שימצא ראש וסוף אלא מאמצעות חיבור כולם כא' נשלם הדבר כמשל עשרה שמגביהים יחד דשיתוף הכחות יחד דוקא משלימים הפעולה. ויובן דבר זה ע"ד שאנו רואים באדם בנפשו הטבעית בכוחות נפשו שכלולים מי' רצון ושכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה וידוע דב' מיני רצון יש א' הרצון שבעצמות שלמעלה מהתלבשות בשכל וטעם כי הוא מצד חיי עצמותו ואין טעם לרצון כלל דהיינו שלא יוכל השכל להגיע לנקודת הרצון העצמי ואעפ"כ אנו רואים שיש רצון ב' שמורכב דוקא בשכל וטעם לרצון זה שמזה הטעם יתפעל ברצון ואם יבטל הטעם ההוא יבוטל הרצון לגמרי הענין הוא דודאי זה הרצון הנולד מצד השכל אין כל חדש בו רק שהורד הרצון העצמי ונתמעט אורו לבא בשכל וטעם דוקא כמו השוחד שיעור כו' הרי השכל וטעם לזכות מלביש לרצון פשוט וממעט אורו וכן הזכות שרואה לאוהבו ולהיפך לחוב לשונאו וכה"ג ואח"כ יורד עוד הרצון מן השכל אל הלב שיחפוץ באהבה וחסד בלב ונק' רצון שבלב שלמטה מן השכל שהשכל מאיר בלב ומתקצר גם הוא בהגיע ללב כידוע ועד"ז הולך עוד זה הרצון ומתמעט אורו יותר