כד, א
ותכלית הביטול עצמו כו' מטעם הנ"ל וד"ל. והנה כל זה הוא בחי' שמאל דוחה דמשפיע למקבל טרם שמשפיע לו ומקרבו בימין כדי שיוכל לקבל הרבה והדחיי' בשמאל דוקא מפני שאינה אמיתית רק בשביל הקירוב שאח"כ ולמעלה היינו מ"ש שמאלו תחת לראשי כו' פי' כדי להגביה את ראשי ברום המעלות בימין מקרבת נמשך תחילה מבחי' שמאלו בחי' גבורות ודינין לפי שעה וע"ד הנ"ל במשפיע ומקבל גשמי' כו' ומ"ש שמאלו תחת ראשי ולא לראשי כו' היינו בחי' שמאל דוחה העליון שנמשך למקבל שיוכל להשפיל א"ע מעצמו בלי יצטרך דחיי' שמאל דמשפיע בעצמו דוקא והיינו מה שהמקבל משפיל א"ע בתכלית בלי קבלת ביטושים כלל מן המשפיע אלא רק מעצמו יתעורר להשפיל רוחו מאד עד שנבזה בעיניו נמאס כמו כאשר מתבונן ברוע מעשיו ועוצם פחיתותו וגודל ריחוקו שנתרחק מאלקים חיים בחשבון טוב ומדוקדק הנק' מארי דחושבנא (דהיינו עד שגם כל חוט השערה נדמה לו כהר ולא להיפוך כשאינו רואה חוב לעצמו עד שגם ההר נדמה לו כחוט כו') וגם במעשה הטוב שלו דוחה ומשפיל א"ע לומר שאינו כלום מטעם שהכל הוא בחיצוני' ואחוריים מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו כלל כו' וכה"ג גם אם לפרקים יתפעל בפנימית הלב והמוח דוחה ומשפיל הכל מטעם שאינו רק לשעה ומיד יבוטל וחולפת ועוברת לגמרי וכתיב שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר שכל דבר אמת אין לו שינוי והפסק וכאשר יופסק נקרא כזב כמו נהר שיכזבו מימיו כידוע וזהו תכון לעד כמאמר קושטא קאי שיקרא לא קאי דשקר אין לו רגלים כו' (כי עיקר אמיתית הדבר כאשר סופו כתחלתו דאמת הוא רא"ש תו"ך סו"ף כו' והיינו קושטא קאי בסופא בבחי' רגלים בקיום חזק לעולם לא יפול ויפסק דנעוץ תחלתו בסופו וסופו כו' אבל שקר אין לו רגלים לעמוד דהיינו שאין סופו כתחילתו וזהו ועד ארגיעה לבד כו' והוא ההפרש בין קו האמצעי דאמת הוא בבחי' ת"ת כמ"ש תתן אמת ליעקב כו' שנקרא בריח התיכון המבריח מן הקצה