כה, א
עליונו בתחתיתו ותחתיתו בעליונו והיינו בחי' קו האמצעי דאמת בחי' ראש תוך סוף שנק' בריח התיכון מדתו של יעקב כמ"ש תתן אמת ליעקב דוקא כנ"ל וד"ל.
(ו) וזהו אחרי ה' תלכו פי' כמו לכתך אחרי במדבר כו' וכן בכלב נא' כי מלא אחרי כו' וכה"ג והענין הוא דע"י בחי' שמאל דוחה שבמקבל שמשפיל א"ע בתכלית עומק השפלות כנ"ל באריכות הרי ענין ובחי' הילוכו ודרכו בקודש הוא בבחי' אחוריים לבד שהוא מצד בחי' השפלות העצומה כמו העבד שהולך באימה ושפלות אחרי האדון דוקא כי אין לו התנשאות כלל לילך עמו בקירוב מעוצם שפלותו בתכלית אמנם עומק ביטולו בהיותו הולך מאחריו דוקא הרבה יותר מביטול השר או אוהב הנאמן שהולך עמו מקרוב כי הולך לתומו רק בביטול כל עצמיות שלו לגבי האדון בלא טעם והשגת עצמו כי נבדל ערכו השפל לומר בעצמו מה אני לגביו להיות צריך לבא בהשגות וטעמים רק שצריך לבטל א"ע בתכלית לעבודתו משא"כ המקורב שקורבתו ע"פ אופן טוב השגתו וקבלתו כו' (שזהו ביטול שמצד החכ' או תענוג שיש בזה חילוקי מדרגות ויש לו שיעור והפסק לפי ערך החכ' והתענוג לבד אבל ביטול שמצד עוצם השפלות בתכלית הוא ביטול עצמי ופשוט לגמרי בלתי מורכב בדבר מה לא בתענוג וחכמה כו' להיותו רק בביטול העצמות מכל וכל כו' ע"כ אין לו שיעור והפסק לעולם שכל בחי' עצמיות אין לו ביטול והפסק לעולם והיינו כמשל העיגול הנ"ל) וכמו"כ ענין לכתך אחרי כו' שהלכו לתומם למעלה מן הטעם ודעת רק בבחי' ביטול עצמי' מצד עוצם שפלותם לגבי רוממות ה' וגדולתו באותותיו ונפלאותיו שראו במצרים ומצד תוקף אמונתם הפשוטה בתכלית עד שנתבטל מהרגשת עצמותם (וביטול זה יותר גדול מביטול הפנימי שהיה מצד הראי' וההשגה אלקי' גם במ"ת בכל חד לפום שיעורא דילי' במקור שרשו בח"ע כו') ולכך דקדק לומר זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר דוקא כו' וכן בכלב נאמר כי מלא אחרי בביטול שמצד השפלות