כה, ג
להם דוקא וכמו בעני ויתום שנא' והיה כי יצעק אלי ושמעתי כו' כמ"ש בזוהר בצלותא דמסכנא כו' שעולה על כל התפילות של כל הצדיקים כו' הכל מצד עוצם השפלות וההכנעה שבלב כו') וכן טעם אם נבלת בהתנשא שזהו גם במשפיל ומנבל א"ע בשפלות חיצוני' להתבזות לעין כל מצד עוצם שפלותו בעצם בעצמו נבזה בעיניו נמאס כנ"ל עי"ז יתנשא ברוב המעלות מטעם הנ"ל וכמו שמצינו בדוד שהיה מפזז ומכרכר לעין כל ישראל עד שאמ' לו מיכל כהגלות נגלות אחד הרקים אמר לה ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני כו' מפני שזה היה רק מתכלית אמיתית בטול עצמי ופשוט שמצד השפלות לבד כי דוד בחי' המל' כידוע וע"כ גם בתכלית התנשאות מלכותו לעין כל ישראל היה מפזז ומכרכר להשפיל ולבזות א"ע וקרא עצמו תמיד עני ואביון כו' וכמ"ש במ"א וזהו אבן מאסו הבונים כו' שאין ההתנשאות עושה בו בחי' יש כלל ע"כ אמר אם נבלת דוקא בהתנשא שזה דווקא ראוי להתנשאות מלוכה וכמו שהיה האות לכתרי מלכי דוד כשהיה הכתר הולמו הוא מזרע דוד שראוי למלוכה כו' וכה"ג מצינו בהלל הזקן שהיה עניו גדול וכשהיה שמח בש"ב השואבה א' אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן שזה מורה עוצם ההתנשאות לכאורה היפוך גמור מעוצם ענוה דהלל כו' אך באמת אדרבה מה שאו' זה הוא לעוצם בחי' בטול עצמו ופשוט שמצד השמחה בעצמי' אא"ס שלמעלה מן החכ' ותענוג כו' ששם שוין גדול וקטן ע"כ גם על פחיתות שפלות עצמותו א' בהגבהה אם אני כאן כלומר כמוני השפל הכל שפלים ואדרבה שפלים יותר ממני בבחי' העצמות כו' וכמשל שבשעת השמחה יתנשא העני ונבזה גם על המלך ושר לומר שהוא גדול מהם שזהו דוקא רק מצד עוצם שפלותו כו' ע"כ א' אם אין אני כאן מצד שפלותו באמת מי כאן שכולם כלא וכאין כו' והיינו הטעם ג"כ בדוד שהיה מפזז שהרי א' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל כו' והיה הולך בראש כל ישראל כמלך ממש ואין זה סותר כלל לשפלותו ואדרבה מצד שפלותו העצמי