כו, א
הוי"ה ממש וע"ז כיון ג"כ לומר אחרי הוי"ה תלכו שטרם בואם לפני ה' בתפלה ילכו בבחי' אחוריי' אחרי ה' שזהו בסיפור שבחי שמותיו מצד פעולותיו בהתהוות רבוי עולמות שמזה יוכל יותר בנקל לבוא לפני שער הוי"ה בתפלה מטעם הנ"ל שבבחי' השפלות מצד הרוממות בסיפור שבחו נמשך יראה תתאה בטול בעול כו' שזה יותר גבוה מבטול פנימי' שבתפלה לפני ה' וכמ"ש במ"א בענין דחילו ורחימו רחימו ודחילו וזהו בזאת יבוא אהרן בי"ת קבלת עול עבד בחיצוני' הבטול שיש בו יתרון מעלה בשרשו שע"י יבוא פנימה בבטול והשתחואה שמצד התענוג והחכ' כנ"ל באריכות וד"ל. והנה להבין בתוס' באור איך שבפסד"ז דוקא הוא ענין מצות אחרי ה' תלכו כו' הנה יובן מבאור ענין ברוך שא' כו' בכללותו ובפרטיותו כי ידוע בפי' ברוך שאינו רק בחי' ההמשכה מלמעלה למטה והוא רק ענין בחי' גלוי ההעלם של העצמי' בכלל ובפרט ובחי' הגלוי הזה הוצרך לבוא ע"י בחי' צמצום העלם העצמו' דוקא כידוע ע"כ ממילא מובן שזהו הנק' בחי' אחוריי' וחיצוני' של העצמית והיינו ההליכה אחרי ה' פי' ההתבוננות במה שעצמיות אא"ס מתצמצ' לבוא מן ההעלם לגלוי בשביל ההשתלשלות דאבי"ע בכלל ובפרט. והנה תחלה י"ל דרך כלל במה שאמר והיה העולם דברוך זה היינו בחי' ההמשכה מהעלם עצמותו לבוא לבחי' אמירה בעצמות ואמירה זו לא יתכן שיהיה בבחי' דיבור ואמירה ממש שהרי ע"ס עדיין לא נאצלו ובחי' הדין הוא בחי' מל' דאצי' כידוע וגם אמירה זו במח' ורצון הרי גם הרצון להאציל עדיין לא היה *וא"כ פי' שאמר זה היינו בבחי' העצמי' דאא"ס כשעלה ברצונו הפשוט העצמי כמ"ש בריש הורמנא דמלכא גליף גליפא כו' כידוע ואמנם גם לבוא לבחי' רצון הפשוט הזה מבחי' העלם עצמותו ממש שלמעלה גם מבחי' רצון פשוט כו' הוצרך להיות ע"י