כו, ב
צמצום בעצמותו לבוא לבחי' הגילוי מן ההעלם עד"מ כאשר האדם פונה מעצמותו ממש לבוא לבחי' רצון פשוט בכללות איזה ענין דבר מה שזהו רק בחי' גלוי אור פרטי מכללות העלם עצמותו ממש כידוע והיינו פי' ברוך שאמר כדי שיבוא לכלל אמירה זו שברצון הפשוט ברוך ונמשך מעצמותו מן ההעלם לגלוי שזהו רק בחי' אחוריים וחיצוני' דעצמותו ממש ומה היה אמירה זו שיהיה ענין נבדל מעצמותו והוא שיהיה העולם בכלל וזהו והיה* העולם וזהו והיה ע"ש העתיד שבוודאי עתיד להיות כי ההוא אמר בעצמו ולא יעשה לבוא לגלוי גמור או והיה שמיד נתהווה כי מיד שעלה ברצונו הפשוט גליף גליפו בטה"ע וצמצם א"ע להביא בפועל שהוא בחי' הקו"ח מקור כל ההשתלשלות דאבי"ע כידוע.
(ח) אך הנה בחי' אמירה זו הוא רק מאמר א' בלבד כמ"ש לשון שא' אמירה א' לבד ונחלק להרבה פרטי מאמרות כפי הנראה רבוי ההתחלקות אח"כ כשהי' העולם בפרט רק שבעצמותו היה הכל כלולים במאמר א' לבד וכשצריך לבוא לבחי' גלוי גמור ניכר אז התחלקות המאמר הכללי לפרטי פרטיות דוקא ומאיר הכלל בפרט ואין הפרט נכלל בכלל כמו בהעלם העצמיות שהפרט נכלל בכלל המאמר כו'. ויובן זה עד"מ כאשר אדם חושב בעצמו עדיין להיות רצון בכלל לבנות בנין אין זה רק כללות ענין הרצון לבנות ולא ניכר עדיין פרטי חלקיו איך ומה לבנות ומאיזה טעם ובאיזה אופן כו' הגם שבודאי יש בהעלם כל פרטי' האלה בכללות רצון זה שבעצמותו אבל לא נודעו ונגלו כי מתאחדים ונכללים בכללות העלם הרצון כאלו אינם במציאות עדיין אך כאשר צריך להביא בפועל לרצון זה מיד בא הארת אור הרצון הכללי הזה לפרטי חלקיו איך ומה לבנות ומאיזה טעם ובאיזה אופן וכו' ומאיר הכלל בכל פרטי להיות שצריך לבוא לידי מעשה בפו"מ מוכרח שיבוא אור הכלל להאיר בפרט וא"ל לא יוכל לבוא למעשה