כו, ג
כו'. וכך יובן למעלה כשעלה ברצונו הפשוט בכלל בעצמות אא"ס שיהיה העולם בכלל נכלל בזה כל פרטי חלקיו בהעלם וכשצריך לבוא לידי מעשה שהוא אחר הצמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל כו' שמאיר מן העלם עצמותו לגלוי גמור שזהו בחי' גלוי למה ששיער בעצמו בכח כו' כנ"ל בהכרח שיאיר אור מהרצון הכלל לפרט והיינו פי' ברוך אומר ועושה שמבחי' אמירה כללות יאיר במעשה דרך פרט ולא כמו בעצמו' שלא היה המעשה נבדל מהכלל דאמירה מפני שהיה נכלל בו כו'. ולכך א' ברוך שאמר לבד ולא הזכיר מעשה ואח"כ כשצריך לגלוי יצא הכלל להאיר בפרט וזהו אומר ועושה. ומלבד ענין כלל ופרט יובן עוד שגם כפשוטו בבחי' המעשה בכלל ג"כ הנה יש רצון הנעלם בעצמות שבלתי בא לידי מעשה כלל רק שנשאר בבחי' רצון לבד וכשבא הדבר לידי שאלה אם לעשות רצון זה יוכל לבוא לבחי' שנוי עדיין. אך כאשר לא יפול בו שנוי ויומשך הרצון לבוא לידי מעשה היינו ענין אומר ועושה אחר שגם כבר א' בעצמו שלא היה רק רצון לבד וצריך להיות צמצום והמשכה שנית הרצון למעשה והיינו ברוך אומר ועושה כו' ולפ"ז גם שהמעשה בכלל ולא בפרט עדיין צריך לבוא לצמצום והמשכה מחדש כו' וקאי הכל עדיין בבחי' העצמי' טרם שבא לידי גלוי גמור בבחי' קו"ח דהיינו גם במה ששיער בעצמו עדיין שיעור זה הי' לבוא לידי מעשה ולא שיהיה בבחי' רצון בעצמו בלבד כו' וד"ל והנה כדי שיוכל להיות דלוג גדול כזה מהעלם עצמי' רצונו הפשוט כשאמר והיה כו' להיות אומר ועושה צ"ל ביניהם בחי' ממוצע המחבר והוא מ"ש ברוך הוא פי' הוא לשון נסתר והוא העלם עצמי' הרצון שנשאר בעצמותו בהעלם שיומשך ויבוא מן ההעלם לגילוי כדי שיוכל להיות אומר ועושה והיינו פי' ברוך הוא ואח"כ אומר ועושה כו' (וגם יתפרש כל זה כפי המבואר בכוונת דסידור האריז"ל דברוך שאמר כו' הוא בחי' רדל"א וברוך הוא בחי' ח"ס דא"א כו' וכמ"ש במ"א באריכות וד"ל). ברוך גוזר ומקיים ברוך עושה בראשית פי'