כו, ד
כי אחר שבא הרצון שבעצמות גם באופן שיבוא לפרט המעשה עדיין הוא הכל רק בבחי' גילוי מן עצמותו בלבד ויכול להיו' שלא יבא לידי קיום בפו"מ והוצרך להיות בחי' צמצום והמשכה עוד שבחי' רצון זה שאמר כדי לעשות ויבא לידי קיום כמו כי הוא אמר ויהי וכן ויהי כן כו' עד"מ כאשר המלך אומר ומגלה רצונו לעשות איזה דבר לא יהיה מוכרח עדיין שיקיימו מיד עד שצריך לגזור על הקיום בפ"ע לומר בגזירת דבר מלכות לקיים זה הרצון שרוצה לעשות כו' והיינו גוזר ומקיים פי' בשביל הקיום וזה לא נקרא בשם אמירה שהוא הרצון אלא בשם גזירה וציווי על אודות הקיום בלבד לקיים רצונו וד"ל ואח"כ ברוך עושה בראשית שהוא בחי' החכמה שנקרא ראשית ועושה בראשית היינו מה שכולם בחכמה עשה בחכמה דוקא וצריך לזה בחי' צמצום והמשכה בפ"ע והענין הוא כידוע בפי' בראשית כת"א בחוכמתא כו' וכמ"ש בחכמה יבנה בית כו' וכן ה' בחכמה יסד ארץ כו' דהיינו עד"מ רצון שבא למעשה לבנות בנין וכה"ג הנה כאשר גוזר ומקיים לבנות במעשה בפו"מ אז דווקא צריך להשכיל ולהתבונן איך ומה יהיה אופן הבנין והכל כפי הטעם ושכל וכמו דוד שאמר באופן בנין בית המקדש כיד ה' עלי השכיל כו' וכפי אופן ההשכלה העמוקה באיכות הטעם לרצון כו' כך יהיה אופן מעשה הבנין דוקא וזהו פי' הפשוט דכולם בחכמה עשית והיינו ג"כ פי' דעושה בראשי' דוקא שכל פרטי אופנים קיום למעשה הרצון הכל בחכמה דוקא (וכמ"ש בזוהר דאבא אמר ומפקיד לאימא שנקר' אומנא עד"מ החכם שמצוה ומפקד כפי חכמתו לאומן שיבנה אופן מעשה הבנין כו' וד"ל) ומ"ש עושה בראשית יתפרש ג"כ שהחכמה הנקרא ראשית גם היא באה בבחי' עשי' כמ"ש והחכמה מאין תמצא שזהו מאין ליש כו' וזהו עושה לבראשית מאין ליש וכמארז"ל דבראשית נמי מאמר הוא להיות בחי' מאמ' כללי לכל פרטי חלקי אופני המעשה שמסתעפי' ממנו (ואין לו ערוך לגבי בחי' אמירה דרצון כללי הנ"ל שהוא למעלה מן