כח, ב
אור בג"ע ליראיו דוקא. כי הנה ידוע בענין זיו השכינה בג"ע שזהו מבחי' זיווא עילאה דע"י שהוא בחי' אור התענוג העליון שבחו"ב דמל' דאצי' שנק' עדן וכידוע בפי' ונהר יוצא מעדן וזי"ו הזה הוא הנקרא טוב וכמ"ש וירא את האור כי טוב שהזיו והאור נקרא טוב ושורש האור הטוב הזה הוא בבחי' התענוג שבתחילת הרצון הפשוט הנ"ל (כמ"ש בע"ח דמתחילה היה מצד חפץ חסד בעצמותו כו' ואח"כ תלוי במעשה התחתוני' בבחי' הבירורים דרפ"ח כו' שהוא ענין העבודה בג"ע לברר הקוצים ולתקן הטוב כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן וז"ש לעבדה ולשמרה כידוע) ופי' שכר טוב היינו שכר העבודה בג"ע כי להיות שמעשה העבודה הזאת בבירורים כו' עולה בתחילת המחשבה והרצון הפשוט דהיינו לפי שלזה הסוף מעשה הוא שעלה כל עיקר התעוררות הרצון הזה כנ"ל וא"כ נמצא מובן ממילא דגדול כח התענוג הזה שמסוף מעשה שעולה בתחילת המחשבה הרבה יותר מגופו של אור התענוג ברצון בתחילתו מאחר שמחמתו נתעורר ברצון וכענין במי נמלך בנשמתן כו' כמ"ש במ"א וע"כ נקרא בשם שכר טוב שלפי ערך מעשה העבודה דוקא שעל ידו יוסיף אור התענוג הנעלם בעצמו שמחמתו נתעורר ברצון הפשוט בהשתלשלות דאבי"ע וזהו עיקר ענין זיו השכינה בג"ע שניתוסף ע"י העבודה דוקא מדי יום ויום כנ"ל כי מ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם כו' היינו כמו שהיה בחי' הארת אור התענוג העליון שברצון מאיר מקדם בסוף מעשה זה שבבחי' מל' הנקרא גן עדן כו' בבחי' אור ישר בלבד כנ"ל בענין ברוך שאמר כו' עד עושה בראשית כו' באריכות וזהו מקדם מקדמון לכל הקדומי' שזהו בבחי' עצמות אא"ס מי שאמר והיה כו' בעל הרצון הפשוט הנ"ל. אך הנה אנו או' מחדש בכל יום מע"ב פי' חידוש זה במעשה בראשית הרי הוא ברצון וחכמה שבמעשה שמתחדש ממקור הרצון הפשוט שהוא בעל הרצון מי שאמר והי' כו' ומאין יבוא חידוש זה במעשה בראשית ממקורא דכולא הנה לזה א' דמחדש בטובו דוק' מע"ב מידי יום כו'