כח, ג
כי גם שבחי' אור התענוג שהוא בחי' חפץ חסד שברצונו הפשוט כשאמר והי' כו' נק' ג"כ טובו וחסדו אבל להוסיף ולחדש האור הטוב הזה תמיד מידי יום ויום (ובפרט בתוס' מרובה על העיקר האור שכבר נמשך כמשית') כי מתחלה היה מצד עצמו חפץ חסד ואח"כ צריך לבוא ע"י התעוררות מלמטה כנ"ל הנה זהו הנקרא טובו ל' נעלם שהוא אור התענוג הנעלם בעצמותו שמחמתו נתעורר תחלת הרצון גם שלא נפסק הארת טובו וחסדו זה ג"כ אבל גם טובו זה הנעלם צריך התחדשות מבעל הטוב והוא עצם טובו שכלול בעצמותו ממש כמו שמטבע הטוב להטיב הרי רק אור פרטי מעצם טובו הכלול בו נמשך בדבר רצון פרטי וכדי שיחודש הארת אור טוב זה בהכרח שמעצם טובו יחודש וזהו מחדש הטוב שכבר נמשך מטובו העצמי כו' ואם לאו היה נפסק אור הטוב הראשון שהיה חפץ חסד שמחמתו עלה ברצונו כו'. אך הנה מאחר שמחדש מעצמו בכל יום בטובו כל מע"ב למה צריך לעבודת האדם בג"ע או במעשה הברורים שע"י המצות וכה"ג ואמנם ידוע שיש ב' מיני התחדשות א' לחדש את הישנות בלבד ולא בחי' אור חדש לגמרי כמו לחדש השפעות חיות העולמות דאבי"ע שיהיו חיים וקימים שזה רק שלא יופסק אור שפעם ואין כאן חידוש אור לגמרי רק שמחדש לחיות אור שיש להם מכבר שיתקיים עוד כדמיון חיי נפש האדם בגופו שמתחדש בכל יום כידוע אבל בחי' המשכת אור חדש לגמרי שלא היה עדיין וזהו הנקרא תוס' מרובה על עיקר האור שנמשך בכל יום כו' הנה זהו נקרא חידוש גמור (וכמ"ש חדשים לבקרים כו' שבכל יום נמשך בחי' מוחין חדשים לגמרי בכל הפרצופים מעצמות המאציל כו') וזהו הנקרא שכר טוב שבחי' חידוש אור הנוסף בתוס' מרובה הוא ענין הוספת אור התענוג הנעלם שברצון במחמתו רצה כנ"ל ונמצא שזהו בחי' תוס' אור חדש לגמרי בהאי טוב דאור וזיו השכינה שכבר מאיר מקדם (הנק' בחי' מוחי' חדשים לגמרי) וע"ז לא אמר מחדש בכל יום מעצמו שלא ע"י העלא' מ"ן מברורים דרפ"ח כו' מלמטה אלא רק