כט, א
הנשמות כנ"ל הרי הוא רק בחי' מקיף דנשמ' בחי' בריאה וידוע דעיקר בחי' אדם הוא בחי' נר"נ שבו שמלובשים אורות בכלים שהן מוחא וליבא כו' אבל בחי' חיה ויחידה שבו הן בחי' מקיפים שלמעלה מהגבלה בכלי מוחא ולבא כו'. והנה ג' מקיפים הנ"ל היינו נר"נ על הארץ הוא מקיף דנפש בחי' עשי' על הבריות מקיף דרוח בחי' יצי' וליראיו הוא מקיף דנשמה בחי' בריאה (וכמו"כ בחי' נר"נ דאצי' בחי' בי"ע שבאצי' כידוע) אבל בכאן מדבר בבחי' מקיף דחיה והוא מ"ש ברוך חי לעד כו' שהוא למעלה מבחי' המוחין הנמשכים במדות כו' והוא הרצון שלמעלה מן השכל שממנו מקבל בחי' פנימית דחכמה כמ"ש והחכמה מאין כו' שבלתי מלובש במוחא וליבא כו' אלא הוא בהעלם (כמ"ש במ"א בענין אך בצלם יתהלך כו' בחי' מזלא) זהו הנקרא חי שהוא החי בעצם שלמעלה מבחי' התפשטות החיות כידוע ממשל החיו' של הנפש שבגוף שאינו רק בחי' גילוי התפשטו' אור מעצמו' ומהות הנפש כמו אור חיות השכל במוח כו' וע"כ לא נק' בחי' גילוי זה בשם חי בעצם אלא רק בשם חיות המתפשט בלבד אבל מהות ועצמות הנפש נק' חי בעצם שממנו מתפשט כל מיני גילוי אור וחיות בכמה גופי' שוני' כו' וא"כ הרי מובן שמצד עצם הנפש הנקרא חי אין זה ענין מוגבל במדה ושיעור בזמן מפני שלא ישונה מצד השתנות הכלי כלל אחר שהוא בחי' עצמות בלתי מורכב כו' ולזאת גם שיש זמן קצוב לכליון והסתלקות אור וחיות המתפשט באבר הגוף כמו לזקן שאבריו חולשים ומתחלש גם האור וחיות וממילא מסתלק החיות והולך אבל הולך אל עצמות הנפש שנק' חי בעצם ובו לא נעשה שינוי והסתלקו' כלל וחוזר ומאיר אור התפשטותו בגוף אחר הנולד ועד"ז יוכל לבא נפש אחת בכמה אלפי' גופים שונים כידוע בענין הגילגולים כו' וכך יובן בבחי' נפש הכללי כמארז"ל מה הנפש ממלא כו' כך הקב"ה ממלא כל עלמין כו' והיינו בג' עולמות בי"ע (ולמעלה מזה גם בבי"ע שבאצי') שאין זה רק בחי' התפשטות גילוי אור בעלמא כידוע וכדמיון הנ"ל באור חיות הנפש במוחא וליבא כו'