כט, ב
אבל בחי' עצמות אור א"ס שברצונו ופנימי' חכמתו שבלתי מלובש בבי"ע הוא הנק' חי העולמים פי' חי בעצם שאין בו שינוי ולא יתכן לומר בחי' זמן וכמארז"ל מי איכא זקנה קמי קוב"ה (ומ"ש נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו שהוא מט"ט בחי' כלי ז"א דבריאה כו') וזהו חי לעד בבחי' נצחיות דעצמות אא"ס ממש משום דאיהו וחיוהי העצמות חד כו' וכמשל נפש אחת שיוכל לבוא אור התפשטות' עד אין קץ כו' וד"ל. והנה פי' ברוך חי לעד הוא הבא בבחי' תוס' אור מחודש גם בבחי' מקיף דחיה שנקרא חי לעד כו' הענין הוא דקאי אדסמיך לי' במ"ש ברוך משלם שכר טוב כו' שהוא רק תוס' גילוי אור מקיף דנשמה כו' בחי' תוס' מוחין חדשים לאדם בבחי' נר"נ כו' הנקרא יראיו כנ"ל ואח"כ אמר שגם בבחי' מקיף דחיה שנקרא חי בעצם כנ"ל הרי בא ונמשך ג"כ בחי' תוס' אור מחודש אך שם הוא בלי שיעור להיותו בא מבחי' עצמות אא"ס שבכתר (שהוא בחי' א"א וע"י בחי' הממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים) והיינו בחי' מזלא דא"א שמאיר גם שם בחי' תוס' אור מן העצמות ונק' חי לעד כו' הוא כמו ענין מספר העליות דנו"ן אלפים יובלות והכל אחד בחי' תוספות גילוי אור מחודש בזיו השכינה שנקרא שכר טוב הנ"ל כי עצמות אא"ס שבכתר שנקרא חי בעצם יכול להיות הארתו בתוס' האור בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ושיעור למעלה ומ"מ יש מספר נ' אלפים יובלות ע"פ מאמר קו המדה שאמר לעולמו די במספר זה דוקא וד"ל. וביאור הדברים הנה ידוע דבחי' גן עדן דעשי' הוא הנקרא ג"ע התחתון (שבקו השוה ברוחניות כמ"ש במ"א) ומבואר במ"א בענין וישם מדברה כעדן כו' שא"י דעכשיו שהוא בבחי' מדבר שממון ריקן מכל אור ושפע האלקי (ולא כמדבר העמים בחוץ לארץ שהוא רע דנוגה כו') יהיה לע"ל באלף הז' כעדן שהוא כמו ג"ע דעשי' דעכשיו וממילא יהיה ג"ע דעשיה דעכשיו לע"ל בעילוי יותר דהיינו בבחינ' ג"ע העליון דיצי' (או בריאה) דעכשיו וג"ע העליון דעכשיו בבחי' אצי' דעכשיו כו'