לב, ב
בהן וכאשר הולך בהן מלמעלה למטה הרי יורד בחי' אור פנימית עצמותו בראש כמשל המלך שהולך שפניו בראש כו' וא"כ האדם שהולך בדרכי ה' שמאיר שם פנימית ועצמיות שלו וכידוע דהמצות נקר' פנימית רצונו העצמי ממש כו' הוא דבוק בעצמותו ממש ולזה אמר וכי אפשר לדבק בעצמותו אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' שבזה נחשב כאלו דבוק בעצמות ואע"פ שנאמר אליו דוקא ולא למדותיו כנ"ל היינו כשהוא הולך ועולה בבחי' עצמותו כנ"ל הטעם אבל כשהולך ויורד מעצמותו לילך בדרכיו ומדותיו אדרבה במדותיו ודרכיו שם הוא בחי' פנימיותו ועצמותו ונחשב כאלו דבוק בעצמו שאין הפרש כשרואה המלך בהיכלו בבחי' פנים בפנים בין כשרואהו פב"פ בהילוכו בדרכיו וז"ש דוד אביטה אורחותיך כלומר שרואה פניו ממש ואשר לא יוכל להגיעו בתפלה כ"א אחרי ה' בעליות כנ"ל ואומר מתי אבוא ואראה פני אלקים אבל בהילוכו מלמעלה למטה כמ"ש הליכות עולם לו כפי אופן הב' הנ"ל רואה פניו ממש ונמצא שני המאמרים אמת ולא סתרי אהדדי כלל (אך זה סותר לכאורה מ"ש וכי אפשר לדבק בשכינה עצמה משום דלית מחשבה כו' והלא נאמר אליו דוקא ומקרא מפורש בסיפא דהאי קרא ובו תדבקון בו ממש כו' הענין הוא דיש הפרש ודאי בין קריאה שהוא ההעלאה שתעלה הנפש לאשתאבא בגופא דמלכא ממש והיינו אליו דוקא וכן ובו תדבקון במס"נ דנפ"א כמשית' אבל מ"ש ז"ל לידבק בשכינה היינו ענין ההשראה והיחוד התמידי בלי הפסק כמו ע"כ יעזב כו' ודבק באשתו שפשוטו הוא יחוד וחיבור תמידי וזה א"א שהאדם הוא חומר גופני כו' אלא הדבק במדותיו שנקרא דרכי ה' כמו בתו"מ שיוכל להדבק ביחוד וחיבור תמידי גם בהיותו בחומר גופני כו') והנה יש עוד אופן ג' בענין ההילוך בדרכי ה' ע"ד שאמר אחרי ה' תלכו שהולך בבחי' אחוריים כו' שאינו רואה פני המלך רק מאחריו הולך אבל הרי הולך בדרכיו ובעקבותיו ממש לא יסור ימין ושמאל והיינו כמו האופן הב' בענין ההילוך בדרכי ה'