לב, ג
בתו"מ שנקרא אורחות ה' אך בשעה שהוא בעצמו הולך הרי פניו בראש משא"כ כשאינו הולך רק שהן דרכיו שהוא הולך בהן לפרקים וכאשר ירצה לילך אינו הולך רק בהן בין כשהולך מלמעלה למטה בין כשהולך מלמטה למעלה כו' ע"ז אמרו ג"כ הדבק במדותיו כמו מה הוא רחום כו' אך מ"ש אחרי ה' תלכו משמעו שהולך אחרי ה' כשהוא הולך דוקא כמו לכתך אחרי במדבר כו' ולא לילך בדרכיו בלבד ע"כ צריך לפרשו בענין התפלה שהוא הדבקות והתקשרות אחרי ה' כו' כנ"ל וד"ל.
(יז) והנה בחי' ההילוך הוא כאשר הולך וניתק ממקומו מעט מעט עד שנתרחק ממקומו הרבה וכל שנתרחק ממקומו יותר בא הוא בקירוב יותר אל המקום שהוא הולך ונמצא שגם בכל פרט ופרט נסיעה והעתקה ממקומו באותו מעט הריחוק הרי נתקרב בזה מעט יותר למקום שהולך ונקרא ריחוק למקום שיצא וקירוב למקום שבא לשם וזהו עיקר ענין ההילוך בכלל וכך הוא ענין ההילוך בתפלה שהוא ענין הקירוב מעט מעט לאלקים חיים והיינו דוקא בבחי' הזזה והעתקה ממקומו מעט מעט והוא עקירת הרצון והתקשרותו בחומר גופו שעוקרו ומעתיקו ומזיזו ממקומו העצמי שנקרא (בל"א גירירט פון אורט) מעט מעט דהיינו בעומק אחר עומק עד שנעתק וניזוז הרבה וכל שנעתק וניזוז מהתקשרותו בחיי גופו נתקרב נפשו ורצונו והתקשרותו לה' אחד כפי אותו ערך הריחוק וההעתקה ממש עד שא"א לחלק זה הענין לשני דברים הא' הריחוק והזזה ממקומו בגופו ואח"כ הקירוב והדביקות לה' כו' אלא חדא מילתא היא דאותו הריחוק והפשטת התקשרותו בחיי בשר הוא עצמו הקירוב והדביקות של הנפש בה' כו' אם מעט או הרבה ממש כמשל ההעתקה והזזה בנסיעה והילוך גשמית שאותו שטח הארץ מאה או מאתים אמה שניזוז ונסע והלך ונתרחק ממקום מעמדו הוא עצמו שיעור מאה או מאתים אמה שנעשה קרוב למקום שהולך לשם וד"ל. וטעם הדברים הוא לפי שאין ענין ההזזה ממקומו באה רק מצד ההשג' והקירוב