לג, ג
ההשפלה ביותר (דהיינו בבחי' התקשרות עצמיות הנ"ל צריך תחלה להיות ההשפלה (בל"א אראפ פאל אונ צו ברעכנקייט) שנוגע בבחי' עצמיות (בל"א צו די ביינער בתכלית כו') (וכמ"ש במ"א בענין בקרבתם לפני ה' לפני ה' ממש אז וימותו כו') וזהו כל עיקר ענין עומק ההעלא' מ"ן שגורם ההמשכה ממקום עליון יותר כמו ענין מאלמים אלומים דיוסף הנ"ל היינו שהי' ההשפלה בעומק נפשו ביותר ממילא הי' קרבתו לאלקים בעומק יותר כו') וזהו כל עיקר ענין התפלה שנק' שפיכ"ת נפש דוקא כמו ואשפוך את נפשי לפני ה' ולפני ה' ישפוך שיחו וכה"ג בחנה אמר והיא מרת נפש כו' להיות כי בתפלה באה הנפש לבקש את פני ה' ממש ממקור הרחמים שהן מהארת פנים העליוני' כמ"ש את פני ה' אבקש כו' (וכמשי"ת בענין ובו תדבקון כו') ולכך התפלה נק' רחמים בל' הגמרא להיותה באה על מיעוט וחסרון שבנפשו על כל שאלת צרכיו בחיי ומזוני וכו' כדל החסר מכל שלבו נשבר בשאלת השבת חיי נפשו האומללה כו' ושפלות והכנעה עצומה זו אשר בעומק הנפש ביותר הוא הנק' שפיכת הנפש כמו שנשפך לארץ ממש חיי נפשו בבקשתו זאת כעני ודל שחיי נפשו הוא מבקש שנופל לארץ עד ששופך נפשו ממש בבקשתו וכדוגמא שמצינו במשה שאמר ואתנפל לפני ה' כו' בנפילה והשתחוואה לארץ ממש שזהו ענין עומק כל הנפש בשפיכותה ונפילתה בתחתית רגלי המשפיע וכמו ותבך ותפול לפני רגליו כו' שכאשר תקצר נפשו של המקבל ותשפך ברגלי המשפיע והיה כלא ממש אז יתעורר רחמי המשפיע מפנימיו' ועומק נפשו בעומק היותר עליון מכפי המדה הראשונה והוא ענין עליות והתנשאות שמנשא ומגביה את נפש המקבל להנאותו מרב טוב היותר עליון שלא היה ראוי מתחלה קודם נפילתו זאת כו' וד"ל והיינו ענין ההשתחווא' שבש"ע שכורע בברוך כו' שזהו מורה שפלו' הנפש ושפיכתה בעומק ההכנעה ביותר כמו מה תשתוחחי נפשי כו' שכריעת הראש הוא כריעת והשתחוואת הנפש עד