לד, א
מג"ע דעשי' ליציר' ומיציר' לבריאה (שזהו ענין ג' פעמי' הבו ג' עליות דמלאכי' ונשמות דעשי' עולים ביצי' וז"ש הבו לה' בני אלי' ומלאכי' ונשמו' דיצי' בבריאה וז"ש הבו לה' כבוד כו' ומלאכי' ונשמות דבריאה באצי' וז"ש הבו לה' כבוד שמו כו' בבחי' השתחוואה ממש כמ"ש והי' מדי חדש כו') והוא הנק' ג"כ רצוא ושוב אך אינו שב לאחור ממש אלא כפריחת עוף בב' כנפים שא' עולה וא' יורד שירידת האחד בשביל עליו' עוד דוקא (ומ"ש בעמדם תרפנ"ה כנפיהם עמידה זו היא בחי' ביטול לגמרי למעלה מבחי' רו"ש וכמו עמידה דש"ע שהוא תכלית הביטול היותר אחרון שלפני הקירוב היותר עליון כו') וכמשל החניי' שהוא רק בשביל הנסיעה עוד כנ"ל והיינו ממש ענין מ"ב מסעות כו' (וכן ענין אנא בכח שבק"ש שעל המטה שהוא בשביל עליי' הנשמ' שתעל' למקור חוצבה כמ"ש בידך אפקיד רוחי ר"ת בא"ר כמ"ש עלי בא"ר כו' א"א שתעלה כ"א ע"י אנא בכח שהוא שם מ"ב כו') וכך הוא בענין עליות דמרכבה שנושאות את הכסא כו' בחניי' ונסיעה ג"כ כמ"ש בזוהר נטלין ושראן כו' כנ"ל כי כך ענין כללות בחי' המל' שלפעמי' עולה ולפעמים יורדת וירידה זו לצורך עלי' דוקא וד"ל. אך הנה ענין ובחי' ההילוך השני הנ"ל הוא שהולך ושב לאחור וחוזר והולך דלכאור' עומד במקום א' כנ"ל הנה ענין שוב הזה לאחור יובן ממה שמצינו בשעת מתן תורה דכתי' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק דוקא והרי מצד האהבה והדביקות הי' ראוי להיות להיפך להתקרב בקירוב אחר קירוב כו' אלא מצד היראה הגדולה שנפלה עליהם נסוגו ממילא לאחור למרחוק הרבה ולא יכלו לגשת ולעמוד מקרוב שהיו מתבטלים ממציאותם וכמ"ש וירא העם וינועו שהיו מתבטלי' לגמרי וע"כ נרתעו ונסוגו ויעמדו מרחוק כו' ויש להבין בזה דהלא יראה זו היא באה מצד שפלות העצומ' בודאי כמו שעני ודל מצד שפלותו העצום ירא לגשת ולעמוד בקרוב לשר ומלך כו' וכה"ג והרי מבואר למעלה דכל