לד, ב
שפלות והכנעה עצומה ביותר גורמת בחי' הקירוב והדביקות בעלוי יותר וא"כ היה מהראוי להיות להיפך שהיו מתקרבי' לעמוד ולא ליסוג ולעמוד מרחוק כו' אלא מוכרח לומר שיש הפרש בין שפלות והכנעה הנ"ל שגורם הקירוב לבחי' היראה שגורמת הריחוק דוקא. אך הענין יובן עפ"י הנ"ל (באות א') דשמאל דוחה יש בו ב' מדרגות הא' שמאל דוחה דמשפיע במקבל וז"ש שמאלו תחת לראשי כו' והב' שמאל דוחה דמקבל שמשפיל א"ע וז"ש שמאלו תחת ראשי כו'. והנה בחי' שמאל דוחה דמקבל שמשפיל א"ע היינו ענין בחי' עוצם השפלות וההכנעה שמשפיל א"ע לפני כל עלי' וקירוב כמו ענין מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי כו' מתי אבוא כו' מה שמשפיל ותשוחח נפשו אינו רק מתי אבוא ואראה פני כו' שהוא הקירוב האמיתי יותר וזהו היפך וינועו ויעמדו מרחוק שהוא שב לאחור ואינו רוצה לעמוד בקירוב כלל וכלל כו' וכן ענין ואתנפל לפני ה' כו' וכמו ותפול לפני רגליו שזהו ענין שפיכת נפש והשתחוא' דש"ע הכל בחי' השפלות בשביל הקירוב שעושה בחי' שמאל דוחה בעצמו כדי לבוא לבחי' הקירוב יותר כחניה שבשביל נסיעה כנ"ל והנה אין שפלות זאת יכולה להיות בעודנו עומד בקירוב והוא בעודנו שמח ומתענג על ה' כו' שהיא עילוי הנפש ודביקותה בתענוג אלקי רק צריך להשפיל א"ע מן התענוג הזה לגמרי ולאמר לנפשו מי אנכי כי אראה פני אלקי' בעונג עליון ומזכיר עוצם פחיתת ערכו השפל בחומר גסו' גופו כו' עד שנבזה בעיניו נמאס ומתעורר בבכי' למאוס בחיי הבלו הגס מאוד (הנק' צו בראכני קייט בבחי' עצמו' ממש כנ"ל) וזהו שעושה בחי' ביטול וריחוק בנפשו כמו שפיכת הנפש והשתוחחות כו' אבל אינו ריחוק אמיתי שהרי בהיותו בשפלות זו קרוב הוא לפני ה' ממש כי אין נק' ריחוק באמת רק כאשר חוזר ומתקשר בעצמו' חומר גופו היפך הביטול כו' אבל הבטול והכנעת עצמו בתכלית הוא עצמו הקירוב כנ"ל בענין העתקה והזזה ממקומו בגופו שהוא עצמו הקירוב כו' והיינו בהיותו בשפלות העצומה