לו, א
שלו ויש מי שמתפעל עכ"פ כנ"ל משא"כ בחי' שוב לאחור שבא מכח המשפיע הרי מתבטל מכל עצמותו ואין בו כח גם להתפעל בבחי' עצמיות ע"כ אדרבה מה שבורח יותר יותר מתבטל מפנימי' כל עצמותו ע"כ בורח למרחוק יותר עד שכל פסיעה ופסיעה בפרט שנסוג אחור מורה ביטול העצמות ביותר שנמצא מובן דמה שנשאר אח"כ עומד הוא רק כדי מה שיוכל לעמוד בהיותו בריחוק גדול מאוד במציאותו שזהו מפני תכלית העדר תפיסת איזה מקום לעצמותו לגמרי מצד עוצם האימה עד שנשפל בעצמו עד קצה האחרון למצוא לנפשו מקום לעמוד רק בקצה היותר אחרון וכ"ז רק מכחו של שמאל דוחה כמו באימת המלך שהוא דוקא המשפילו למרחוק כ"כ ולא מצד עצמו נמצא שלפי ערך הגדלת כח של המשפיע על המקבל כך יגדל ערך השפלת והתבטלו' דשמאל דוחה דמשפיע במקבל על השפלת שמאל דוחה דמקבל מצד עצמו כו' ולפ"ז יובן ממילא שמה שנאמר בס"י אם רץ לבך שוב כו' שוב זה הבא מצד השפלת אימת אור העצמות ממש הוא הילוך פנימי יותר מהילוך שבקירוב היותר עליון ברץ לבך כו' וד"ל. ומעתה יתורץ הכל דמה שהשפלות גורם הקירוב הוא מצד עצמו אבל השפלות לעמוד מרחוק שמצד המשפיע הוא למעלה מן הקירוב להיותו בריחוק זה מכחו של העצמות ממש שאין לך קירוב יותר מזה וכו' ומה שחוזר והולך אחר ביטול העצמות דשוב הרי הוא בא ונכלל בבחי' העצמות ממש כענין לאשתאבא בגופא דמלכא שלמעלה מכל קירוב שאינו ביטול במציאות ממש כידוע (ולפ"ז הרי לא ימצא שיהיה רק בחי' שוב פ"א כי מיד בהילוכו אחר השוב יתבטל כו' אבל הענין הוא דשוב זה מבחי' ביטול העצמות הוא בא אבל עדיין לא נתבטל לגמרי ע"כ יוכל להיות רצוא אחר שוב זה וחוזר ושוב כו') וד"ל.
(כב) ובכל הנ"ל יובן כללות ענין ההפרש בין מ"ש אחרי ה' תלכו ובין ואותו תיראו שהוא ענין ההפרש בין ב' מיני הילוך הנ"ל הילוך הראשון כמו בנסיעה וחנייה שהוא בחי' ריחוק וקירוב כנ"ל