לז, א
ועכ"ז נק' דרכי ה' כשאדם הולך בדרכי המצות מעשיות להיותן בשרשן למעלה בחי' אורחות הוי' ממש כידוע והוא ענין הילוך באופן הג' הנ"ל שזהו כמו ההולך בדרך המלך שהוא רגיל לילך ואינו הולך עכשיו ואינו רואהו גם מאחוריו כו' רק אעפ"כ נק' הולך בדרכיו וכמו בן ההולך בדרך שהיה אביו הולך בה שהוא דרכי מדותיו ורצונותיו הטובים והישרים כו' וכך הוא במצות מעשיות שנק' דרכי ה' הישרים כמו שא' כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם כו' דאע"פ שהמצוה שעושה למטה מלובשת בענין גשמי מ"מ נק' דרכי ה' מצד שרשן למעלה שנק' דרך הוי' ממש וכנ"ל בענין הליכות עולם כו' ואע"פ שאינו רואה פני המלך מ"מ הולך בדרך שהוא הולך כו'. ובכלל זה ענין המאמ' וכי אפשר לידבק בשכינה אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' שזהו מצות הצדקה הכוללת כל המצות כמ"ש וצדקה תהיה לנו כו' להחיות רוח שפלים ע"י מדת הרחמים בגשמיות שבזה דבוק במדותיו שהוא ממש כמו שדבוק בעצמות מדת רחום וחנון שבעצמות אא"ס שהוא בבחי' א"ס ממש להיותה דרך הוי' ממש כו' וד"ל. וזהו ענין ההפרש בין קבל' עמ"ש בפ' שמע ישראל כשמוסר נפשו באחד שמקבל עליו עומ"ש דלעילא שהוא כמו שעלה ברצונו הפשוט במצותיו ממש שנק' מצו' המלך כמו שהוא בעצמו ובפ' והיה א"ש מקבל עליו עול מצות מעשיו' שהוא הרצון הבא למטה בבחי' כלי המעשה בגשמיו' הגם שרחוק מאור פני מלך חיים כמו שהרצון הזה בבחי' עצמותו מ"מ מקבל עליו עול מצות המלך המרומם לבדו כו' גם בהתלבשותו במעשה גשמי' למטה וזהו פי' והי' אם שמוע אל מצותי כו' להביאם למעש' שזהו נק' עבודה כמ"ש ולעבדו כו' אבל בפ' שמע נא' ואהבת שקבלת עמ"ש בא רק מסיבת ביטול רצון המקבל בתכלית כמ"ש בטל רצונך מפני רצונו כו' וכמ"ש הקים על כו' והוא בא מצד בחי' מס"נ שבקירוב האמיתי שמשפיל א"ע בתכלית הביטול לרצונו (וכנ"ל באות כ"א דשניהם כא' באין בהתפעלות עצמיות הנפש) אמנם עיקר