לז, ב
קבלת עול מ"ש בא מבחי' ההשפלה בתכלי' לבטל א"ע (כמשי"ת) והנה הגם שבמצו' מעשיות ירד האור בהתלבשות גשמיות מ"מ יש לעול מצות בפ"מ שרש עליון יותר מעול מ"ש שבלב הבא מצד הקירוב בפ' שמע וכמ"ש הקי' על כמ"ש סוף דבר כו' ואת מצותיו שמור בפ"מ דוקא כידוע והוא להיו' האור בא בכלי דוקא שיוכל להתפס שם ולעמוד שזהו בחי' שוב שאחר הרצוא הנ"ל דהנה הגם שמבחי' שמאל דוחה דאימת עול מ"ש מצד עצם רוממותו לא יוכל לעמוד וישוב אחור ולמרחוק אבל עכ"פ למרחוק הרבה יוכל לעמוד ולקבל אור העצמות המרומם ומתנשא כו' וכך הוא בענין מעשה המצו' להיותה רחוקה מאור פני מלך חיי' מכמו שהרצון בשרשו בעצמו' כי מלובשת בדבר גשמי יכול לעמוד ולקבל מצות המלך המרומם כו' והוא עיקר בחי' שוב שאחר הרצוא שענינו בחי' התישבו' האור בכלי דוקא היפך הביטול וההתכללו' כו' וזהו פי' האמיתי דמאמ' אם רץ לבך שוב כו' דהיינו לומר שאין עיקר הכונה גם בקירוב היותר עליון דרצוא רק בהגלות נגלות אור העצמו' שמחמתו נדחה למרחוק מגודל התפשטו' האימה שמצד העצמו' שהוא יותר נעלה מפנימי' הקירוב אמנם אין לזה בחי' תפיס' בכלי אדרבה נסוג אחור כו' אך כאשר למרחוק עכ"פ יעמוד ויקבל הרי מקבל בזה בחי' אור עצם הרצון ממש כמו שהוא בעצמו' הרוממו' ממש רק שלא היה יכול לעמוד מקרוב לקבל מקבל מרחוק אבל הרי הוא אותו עצם הרצון ממש בלי שינוי מהות כלל וכלל רק שבא דרך התלבשו' למרחוק כו' (ולפ"ז יתפרש עומ"ש בפ' שמע שמקבל אימת הרוממו' שמצד הארת והמשכ' העצמו' רק שהוא מקבל עול אימת מ"ש אבל אינו בא מכח המקבל כלל כנ"ל וזהו בבחי' שוב שאחר הרצוא דמס"נ דאחד ג"כ רק כאשר הוא עדיין בשרשו שאינו יכול לעמוד מקרוב ולקבל ולא נתפס בבחי' כלי רק נסוג אחור ומקבל כמו וינועו ויעמדו כו' ובפ' והי' אם שמוע מקבל עול מצות זה בבחי' כלי כמו לאחר שיעמדו מרחוק כו'. וד"ל).