לז, ג
ובזה מתורץ ענין ואותו תיראו ואותו קאי על בחי' העצמות ועכ"ז תיראו מצד עצמיכם להביא במעשה בפו"מ שתלוי בבחירה ושרשו הוא בבחי' השוב שאחר הרצוא שהוא ביטול העצמות לגמרי ושניהם אמת ולא קשיא מידי וד"ל (אך גם מצד עצמיכם ממש יוכל להיות תיראו בעול מצות בפו"מ והוא מצד ההשפלה בתכלית (בל"א צו בראכנקייט צום ביין כו') שזה הגורם דוקא בחי' המעשה ולא החדוה בעונג האלקי שיוכל למלאות נפשו בחדוה ושמחה זו עצמה ולא יתחזק כ"כ בקיום המצות וכידוע לכל עוסק באמונה שהתנועה ההפכית דוקא מן העונג שבא דוקא מצד תוקף הכח של העונג (הנקרא בל"א קועל) כנ"ל באות כ"א) הוא עיקר כח של ההסכם החזק שנעשה לכל היום בסור מרע ועשה טוב בפועל ממש דוקא המבואר בקונטרס ההתפעלות וד"ל).
(כד) ובקולו תשמעו הנה אחרי ההילוך אחרי ה' בפסד"ז והעבוד' בעומ"ש ועול מצות שהוא בחי' שוב שאחר הרצוא כנ"ל שזהו מ"ש ואותו תיראו כנ"ל. אח"כ אמר ובקולו תשמעו שזהו במצות ת"ת שכנגד כל המצות כמ"ש ז"ל ות"ת כנגד כולן וגם נמנו וגמרו דתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה כו' דא"א לומר בפירוש ובקולו תשמעו כפשוטו בלבד שיקיימו קול דבריו במעשה בלבד אחר שכבר אמ' ואותו תיראו בקיום המצות אלא קול זה הוא קול דתורה שנק' קול ודבר ה' כמ"ש ואשי' דברי כו' וזהו מצות ת"ת בקול תורה להיות שומעי' בקולו קול דבר ה' זו הלכה או מקרא כמ"ש והיו הדברי' כו' ודברת בם כו' אך אין זה מובן לכאורה דלמה א' קולו דוקא הרי מצות ת"ת בקול דבר ה' שאדם שונה וקורא בקול עצמו כו'. ולהבין זה יש להקדי' תחלה בשרש ענין מצות ק"ש מה היא בהיות שבאמת במצות קריאת פ' ק"ש נכלל כל עיקר מצות ת"ת באמרו והיו הדברי' האלה כו' ודברת בם כו' (ולכך יצא ידי חובת ת"ת בק"ש שחרית וערבית לחד מ"ד בגמ') רק מפני שמצות ת"ת כנגד כולן ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה בפרט כך פ' ק"ש יש בה קבלת עול מצות בכלל אבל עיקרה הוא