לח, ב
בבחי' ההמשכה דאא"ס מלמעלה למטה באמרו והיה א"ש וכידוע דיש ע"ב תיבות מוהיה א"ש עד ושמתם את כו' ובחי' שם ע"ב דחסד כו':
(כה) והנה להבין זה בתוס' ביאור הנה מובן ע"פ המבואר במ"א בשורש ענין ב' פרשיות דק"ש שזהו בחי' התכללו' חו"ג דאוה"ח מתלבש בכלי הגבורה ואור הגבור' מתלבש בכלי החסד כו' והיינו ענין שם מ"ב דפ' שמע שהוא בחי' כלי הגבורה שכל עלייה הבאה מלמטה למעלה הוא בבחי' שם מ"ב דאנא בכח שאומרים לעליית הנשמה בק"ש שעל המטה כנ"ל וסמוך לקבל' שבת כנ"ל וכך ע"י מ"ב תיבות הללו דואהבת עד בשעריך מתעלה הנשמה האלקית בשרשה באח"פ כו' וידוע דכל אותיות ושם הוא בבחי' כלי להכיל האור שבו ובחי' האור שבפ' זו דשמע הוא פסוק ראשון דשמע ישראל כו' שית תיבין דיח"ע שהוא בבחי' מדות שבחכמ' עילאה שכללותם אור האהב' שהוא מ"ש ואהבת בקירוב ודיבוק כו' כטבע מי החסדים לדבק ולקרב היפך היראה שטבעה לרחק כטבע האש כו' ונמצא מתלבש דבר בהיפוכו המנגדו ממש שהוא אור האהבה דבחי' החסד בכלי הגבורה בחי' שם מ"ב דמלובש במ"ב תיבות הללו דמן ואהבת עד בשעריך כו' ובפ' והיה א"ש הוא להיפוך דאור הגבורה מתלבש בכלי החסד שהרי עיקר ענין המצות הן רק המשכות עליונות מעצמות אור א"ס מלמעלה למט' דהיינו שיומשך רצונו העליון שבעצמותו לבוא בבחי' הסתר ולבוש דכלי המעשה שבמצות מעשיות ממש כנ"ל בפי' הליכות עולם לו כו' וארחות ה' כו' נמצא זהו בבחי' כלי החסד דוקא וכידוע דכללות רמ"ח מ"ע הן בבחי' ה"ח ואור הגבורה מלובש בה שהוא בחי' עול מצות ששרשה רק מבחי' היראה מצד בחי' שמאל דוחה (כנ"ל בבחי' שוב שאחר רצוא דעומד מרחוק דוקא לקבל כו') (והגם שבפ' שמע מקבל עליו עומ"ש באימה אבל כמו שהוא למעלה שנסוג אחור כנ"ל בלי כלי כלל כנ"ל אבל בפ' והיה הרי האור נתפס בכלי כנ"ל והוא בחי' גבורה שבחסד כמשית' אבל ואהבת שבפ' שמע הוא חסד