לח, ד
שכל עיקר מצות ק"ש הוא בת"ת דוקא בפ' שמע והיו הדברים ודברת כו' ובפ' והיה ושמתם כו' לפי שבחי' קו האמצעי דתורה דוקא יכול לעשות בחי' ההתכללות חו"ג דב' פ' הללו במה שבפ' שמע נכלל אור החסד בכלי הגבורה היפוכו כנ"ל ובפ' והיה נכלל אור הגבורה בכלי החסד היפוכו כנ"ל דוודאי מה שיוכל האור להחליף להאיר בכלי היפוכו המנגדו ומה שיוכל הכלי להכיל אור המנגדו אין זה רק מצד התכללות חו"ג בעצם והוא כמו התכללות דחסד שבגבורה עם גבורה שבחסד כו' שהן ב' פ' הללו כנ"ל והיינו עיקר ענין התורה דכתיב בה מימינו א"ש ד"ת למו בחי' אמ"ר כמ"ש את ה' האמרת כו' ולזה נזכר בכל פ' בחי' המשכה דתורה דוקא כי זהו עיקר מצות ק"ש כנ"ל וד"ל (ובזה יובן ג"כ טעם סמיכת סיום הבוחר כו' באהבה לואהבת דק"ש הגם שברכה שנייה שייך לפ' והיה כנ"ל משום דמתכללים זע"ז ע"י התורה אמנם מאהבה עליונ' לכנ"י נעשה כלי החסד דע"ב כו' בפ' והי' ומיראת דמלאכים שבברכת יוצר נעשה כלי הגבורה דמ"ב בפ' שמע ולכאורה הוא להיפוך דאור החסד שבפ' שמע מקבל מאה"ר דברכה שניה ואור הגבורה דפ' והיה בעול מצות המלך מקבל מיראת עול מ"ש דמלאכים שכולם מקבלים עליהם עומ"ש באימה כו' והיינו ענין ההתכללות בפרטות בק"ש ושתים לפניה וד"ל):
(כו) ובכ"ז יובן הטעם שאנשי כנה"ג סידרו לפ' ק"ש וברכותיה בין פסד"ז ותפילת ש"ע להיות שבפסד"ז הוא בחי' ההעלאה כנ"ל ותפלת ש"ע הוא בחי' ההמשכה בח"י ברכאן כידוע ובחי' מצו' ת"ת שבק"ש הוא בחי' הממוצע המחבר להיות בחי' ההתכללות דחו"ג בב' פרשיות הללו כנ"ל שזהו בקולו תשמעו שאחר מ"ש אחרי ה' תלכו כו' כנ"ל (ועיקר ההתכללות בפ' ציצית ואמת ויציב כי פ' ציצית שקולה כנגד כל המצות כמ"ש וראיתם כו' וזכרתם את כל כו' וציצית גימ' תרי"ג כי כלול רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ה"ח וה"ג והיינו וזכרתם כו' ועשיתם אותם ולא תתורו כו' והוא לפי שהטלית וציצית הוא בבחי' מקיפים דחו"ב