לט, א
שהן ב' פרשיות דק"ש וכולל חו"ג שבהן ל"ב חוטין הן ל"ב נ"ח בבחי' מקיפים דוקא כידוע וגם אמת ויציב בט"ו ווין הן ט"ו יסודות שבה' פרצופים שכל א' כלול מחב"ד חג"ת נה"י כו') ומעתה יש להבין בגוף ענין מצות ק"ש שזהו מ"ש את ה' האמרת היום כנ"ל דהנה ארז"ל במצות קריא' דק"ש בפי' שמע ישראל השמע לאזנך מה שאתה מוציא בפיך וזהו ממש כמו מצות ת"ת שעיקר ענינה הקריאה בדיבור בפה וכמ"ש ודברת בם כו' כך פ' ק"ש ישמיע לאזנו מה שהוא מוציא בפיו וזהו ענין ובקולו תשמעו שישמיע לאזניו מה שמוציא בפיו קול ודבר ה' כמ"ש ואשים דברי בפיך כו' וכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך כו'. והנה עיקר ענין הזה דהשמע לאזניך כו' מורה על היות שאין דיבור זה שהוא מדבר דברי עצמו כלל רק דבר ה' הוא והוא המאיר בכלי הדיבור של אדם המדבר דבר ה' ונמצא שאין הדיבור של אדם רק בחי' כלי בעלמא להכיל דבר ה' וכמו רוח ה' דיבר בי בנביאי' שהיה רק דבר ה' ולא דברי הנביא עצמו רק שכלי הדבור מכיל לדבר ה' הדוב' בפי הנביא וכך אמרו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה בדברו דבר ה' זו תורה צוה לנו משה כמו שא' בכל פ' ויאמר ה' אל משה לאמר לבנ"י כו' וזהו את ה' האמרת היום האמרת פועל יוצא שגורמת לו לבא בבחי' אמירה שיאמר גם הוא אמרותיו הנק' אמרות ה' ודבר ה' כמו דברי כו' כי הנה ארז"ל בכל יושב ושונה שהקב"ה יושב ושונה כנגדו דהיינו שיושב ושונה אותה ההלכה עצמה שהאדם שונה כמ"ש ה' צלך כו' וכמבואר במ"א שזהו מפני שממשיך גילוי עצמות אא"ס שבחכמה זו שבאה בהתלבשות בהלכה זו באמרו דבר ה' זה והיינו יושב ושונה ממש כי בדבר האדם דבר ה' הרי ה' הוא המדבר דבר הלכה זו ממש מאחר שאין זה דברי עצמו כנ"ל וכמו שאנו או' ודבריו חיים וקימים וכן ודבר אלקינו יקום לעולם כו' שדיבורו נצחי כמו שהוא בעצמו נצחי כו' רק שבלתי קריאת האדם בכלי הדיבור שלו הרי דבר ה' זה גנוז ונעלם היה בעצמות חכמתו הקדומה ומיד כשמדבר הרי מביא