לט, ג
להטות אזניכם דוא כמו שאמרו השמע לאזניך מה שאתה כו' אך יש להבין למה דוקא בק"ש צריך להשמיע לאזניו כו' ומה שייכות זה לבחי' אתה דוקא והנה באמת זהו עיקר ההפרש בין פ' שמע לוהיה אם שמוע שבפ' שמע עיקר המצוה למצות ת"ת כמ"ש והיו הדברים כו' ונכלל הכל בקריאת פ' זו דוקא כידוע ובפ' והיה עיקר הענין לקיום המצות והוא מ"ש והיה א"ש תשמעו אל מצותי בפ"מ ובפ' שמע עיקר השמיעה בקולו קול תורה דוקא כמ"ש ז"ל השמע לאזניך כו' וד"ל:
(כז) ולהבין כ"ז צריך להקדים תחלה בתוס' ביאור ענין מאמר דריב"ק הנ"ל למה קדמה פ' שמע לוהיה כו' שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ עול מצות מהו עיקר ההפרש ביניהם ושצריך להקדים עומ"ש תחלה דוקא דהנה מבואר למעלה בענין המצות (באות כ"ג) שיש בהן ב' מדרגות הא' כמו שהן בשרשן בבחי' עצם הרצון העליון כמו שהוא בעצמותו וזהו ענין קבלת עומ"ש מלכות שמים דלעילא שהוא כמו שעלה במחשבה ורצונו הפשוט אנא אמלוך בחי' מל' דא"ס וע"ז נאמר מלכותך מלכות כל עולמים כידוע וקבלת מ"ש זה כמ"ש שום תשים עליך מלך הוא עד"מ קבלת מלכות ב"ו לעשות רצונו וגזירתו שזהו טרם שמקיים דבר גזירותו רק שמקבל עליו עול מלכות בלבד ועיקר מלכותו הוא ההשתררות לבטל כל רצון נגד רצונו ועיקר העול מלכות הוא רק ביטול הרצון מפני רצונו כידוע ולמעלה היינו רק לעשות נח"ר שאמר ונעשה רצונו שהוא רק ביטול הרצון כדי לעשות רצונו וזהו עיקר קבלת מ"ש דלעילא שהוא בחי' מל' דא"ס בקבלת עול מלכות זה לעשות רצונו העליון שבכל מצותיו העליונים ולמטה הוא גם בעשותו המצוה עיקר המכוון רק עול מלכות שבציווי זה והוא שמבטל רצונו כדי לעשות רצון זה שבמצוה שאין העיקר הציווי עצמו רק מה שמבטל רצונו לבד כמו מלך שגוזר ואין כוונתו בשביל עצם הציווי והגזירה רק לנסות העם איך הוא כח ביטול רצונם בקבלת עול מלכות לבד שזהו עיקר התענוג