מ, א
המל' כנ"ל כי סוף מעשה עלה במח' תחילה כשהוא תחילת המח' ורצונו הפשוט דאנא אמלוך הנ"ל וד"ל. ונמצא שיש בחי' התכללות בעומ"ש ועול מצות מבלי ימצא מי הראש ומי הסוף כי לפי בחי' ההתגלו' הרי עיקר התענוג בכתר מלכות רק שישתרר להיות בחי' ביטול כל רצון בתכלית העול כו' כנ"ל והוא הראש במדרגה זו דמדת המל' וסוף מדרגתה הוא כאשר נתקיים גזירת ורצון המלך שנק' עול מצות בפ"מ ויש בכלל ר' מנה ונכלל הסוף בראש ובאמת העיק' לתחלת התענוג שבמלוכ' אינו רק שלימותו בסוף מעשה בקיום כל רצונו אלא שא"א להיות כ"א ע"י בחי' ביטול רצון א"כ הביטול רצון הוא הטפל לגבי העיקר שהוא קיום רצונו הבא מצד עוז תוקף מלכותו ואימתו כו' דהיינו שבקיום גזירתו שם הוא ממש עוז תקפו של מלכותו כמו שהוא ובחי' ביטול רצון שבקיום זה הוא רק בחי' הסתעפות מעצם תקפו של מלכותו כסוף שנכלל בראש כו' מאחר שסוף מעשה בקיום הרצון עלה תחלה למחשבה ורצון זה דהשתררות לביטול כל רצון כו' וד"ל. ודוגמא לכ"ז הוא מה שמצינו במ"ת שאמרו נעשה ונשמע ואמר מי גילה לבני רז זה שהקדימו נעשה לנשמע כי נעש' זה הוא כח הקיום בפ"מ שנקרא עול מצות שמסתעף מעול מ"ש שהוא השמיע' לרצונו בבחי' ביטול רצון כנ"ל ומצד שסוף מעשה עלה במח' כנ"ל ע"כ הקדימו נעשה לנשמע (ושרש הענין לפי שביטול רצון אינו מגיע לבעל הרצון עצמו שמשם מקור כל רצון רק לרצון העליון כמו בטל רצונך מפני רצונו דוקא ולא מפני עצמותו ממש אבל נעשה הוא הקיום לכל רצון ולא מצד עצם הרצון רק שצריך לקיים רצונו בפ"מ שבזה הוא מבחי' בעל הרצון שממנו תחילת המחשבה כו' וכשאמרו נעשה ה"ז בא ג"כ בעצמות הנפש הנקרא בחי' יחידה להיות מוכן לקיום כל רצון בפ"מ דוקא ואח"כ נשמע בבחי' ביטול רצון כו' מטעם הנ"ל וד"ל):
(כח) אך הנה לפ"ז סותר ענין המאמר דריב"ק שיקבל עליו עומ"ש בתחלה ואח"כ עול מצות ובמ"ת הי' להיפך