מ, ד
שנפסק כחו מצד הימין כו' אבל בקו האמצעי לא נפסק כחו כי הוא ממוצע כו' כמו שכתוב במ"א בפי' הזוהר ונתתם לי אות אמת דא וי"ו כו'. והטעם הב' שמבריח מן הקצה לקצה שאין כן בב' הקווין ימין ושמאל כלל לפי שמתחלת המח' שנקרא קצה העליון עד קצה התחתון בסוף מעשה שנקרא מעלה ומטה הרי המחבר לתחלה וסוף זה הוא קו האמצעי שנקרא בריח התיכון שמבריח מן הקצה כו' וכמו בכאן בסוף מעשה במחשבה תחלה שבקצה העליון שיוכל לבוא לידי מעשה בפ"מ בקצה התחתון אין זה אלא ע"י התורה שנקרא אמת וז"ש לכל אשר יקראוהו באמת שיהיה סופו כתחלתו כנ"ל ולזה ב"פ דק"ש שהן בחי' א"י וא"ח קצה העליון ותחתון ג"כ מתכללים ע"י התורה להיות אור התחלה בסוף והסוף בתחלה מבלי ימצא בבירור מי הראש ומי הסוף מאחר שמחבר לב' קצוות בשוה כו' וזהו ענין אמת ויציב שמאמת לאמת דפ' ק"ש (וכמ"ש במ"א בענין ט"ו ווי"ן ויציב ומתוקן ומקובל כו' שזהו ממש כמו בקבלת התורה שמתוקן ומקובל הדבר הזה כי דבריו חיים וקיימים ולזה אמר השמע לאזניך כו' בק"ש דוקא כמשי"ת וד"ל :
(כט) ומעתה יובן ענין מאמרם ז"ל בק"ש דוקא השמע לאזניך כו' להיות כי המצוה הזאת דפ' ק"ש כולל כל המצות כמ"ש וזאת המצוה כו' וסמיך ליה פ' שמע כו' כי הנה מבואר למעלה בענין השמע לאזניך כו' שהוא כענין הקב"ה יושב ושונה כנגדו שזהו פי' האמרת היום כו' ובאמת כנגדו זה אין לו הבנה מהו כנגדו דוקא אך לפי הנ"ל היינו להיות שרש המשכה דתורה היא בבחי' א"י שהוא היפוך בחי' א"ח ע"כ נקרא כנגדו שהוא א"י הבא מלמעלה למטה לנגד בחי' א"ח שעולה מלמטה למעלה והוא ע"י דבר ה' זו הלכה שאדם יושב ושונה למטה אותה ההלכה עצמה יושב ה' ושונה כנגדו כמ"ש ה' צלך צל דמקיף דא"י כו' וענין או"ח הוא רק בחי' קבלת עול מלכות שמים כשמדבר דבר ה' שעושה עצמו רק בחי' כלי להכיל דבר ה' בפיו כנ"ל הרי מצמצם כל רצונו ומחשבתו