מא, ג
בפ' והיה א"ש מדבר לעתיד שיקיימו כל המצות ויבורר הכל ואז ושמתם את דברי כו' לע"ל שתהיה א"ח עט"ב יהיה המעשה גדול דזיל בתר טעמא למה תלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה א"כ המעשה עיקר וכמ"ש במ"א באריכות וד"ל :
(ל) וזהו ובקולו תשמעו דהנה אחר מ"ש על פסוד"ז אחרי ה' תלכו כנ"ל ואותו תיראו בפ' ק"ש שמקבל עליו עול מ"ש ועול מצות באימה כמו במ"ת שאמרו נעשה כו' אח"כ אמר ובקולו תשמעו וקאי על מצות ת"ת שמסתעף ממצות ק"ש בקבל' עמ"ש דוקא וכנ"ל בענין השמע לאזניך כו' כך א' במצות הקריאה בת"ת ובקולו תשמעו פי' בקולו קול ה' הוא ממש אשר הי' בשעת מ"ת הוא מלובש בקול זה שאדם שונה דבר ה' זו הלכה שע"ז א' הליכות עולם לו שהקב"ה יושב ושונה אותה ההלכה עצמה כנגדו בבחי' א"י מלמעלה למטה ומאחר שקולו ממש הוא וקול הדבו' של אדם אינו רק בחי' כלי לדבר וקול ה' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך כנ"ל א"כ צריך לשמוע באזנו לקול ה' זה שמדבר בפיו כענין הנ"ל בק"ש השמע לאזניך מה שאתה מוציא כו' וכך ממש במצות ת"ת א' ובקולו המלובש בדיבור שלכם בד"ת תשמעו להטות אזניכם באימה ויראה כמו להלן באימה כו'. כי דבריו חיים וקיימים ומתחדשים בכל יום כאילו היום הוא מדבר וכמ"ש את ה' האמרת היום ממש וכנ"ל באריכות וד"ל:
אך הנה עדיין יש להבין מ"ש תשמעו בקולו שפשט הענין מורה ענין שמיעה זו לא שמיעה באוזן בלבד אלא תשמעו במעשה לקיים קול דברו בפ"מ דוקא ובכל שמיעה שבכתוב שאינו רק הקיום במעשה כמו תשמעו אל מצותי לקיימם וכה"ג רבות ובהעדר הקיום בפ"מ א' והיה אם לא תשמעון כו' אעפ"י ששמעו באוזן כי עיקר שמיעה באוזן הוא הקיום במעשה כידוע אך במצות ת"ת העיקר רק בחי' שמיעה באוזן לקול ד"ת ומצות ת"ת מצוה בפ"ע גם בד"ת שאינן למעשה כלל וע"ז יוכל לומר ובקולו תשמעו באזן גם שאינו למעשה כנ"ל אבל באמת פי' בקולו תשמעו לקיום המעשה דוק'