מב, ג
כמ"ש במ"א וד"ל) ולמעלה היינו מצותי (כמו הקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית כנ"ל) אבל בחי' איברים פנימים כריאה ולב כו' לא נמנו במספר רמ"ח כלל לפי שהוא מבחי' אדם פנימי שבבחי' המוחי' עצמם שבראש שהוא מקור פנימי לכל חיות אור רוחני שברמ"ח איברים דמלכא למעלה והוא ענין שרש מצות ת"ת בקול ודיבור דוקא וכמו למטה באדם התחתון כשיושב ושונה ד"ת בקול ודיבור הרי הקול נמשך מן הקנה וריאה כו' שהוא נמשך מבחי' המוחי' עצמם שבראש שזהו שרש ומקור פנימי לכל אברים החיצוני' שלו וכך כשיושב הקב"ה ושונה כנגדו ממש כנ"ל הרי הקב"ה הוא בחי' אדם העליון בחי' ז"א דאצי' שעל הכסא יושב ושונה בקול ה' ודיבור העליון שנמשך מבחי' המוחין העליונים שבראש דאדם זה כמו ג"ש הראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה כו' וכענין את ה' האמרת היום שהוא כענין אמירה באדם התחתון בדברו בד"ת וא"כ ע"י מצות ת"ת למטה שיושב הקב"ה ושונה כנגדו יש בזה המשכות מוחי' פנימים המקוריים לכל רמ"ח איברים דמלכא כמובן ממשל הנ"ל באיברים פנימים שבאדם התחתון כו' ולכך מצות ת"ת כנגד כל המצות לפי שבכל מצוה בפרט אינו רק יקב"ה ושכינתיה (בחי' זו"נ) בבחי' אבר חיצוני וכללותם נכלל במקורם הפנימי שהוא מצות ת"ת בקול ודיבור מן המוחים עצמם כו' וזהו הנק' בחי' יחודא עילאה שנקרא בזוהר אתדבקות רוחא ברוחא חב"ד בחב"ד דהיינו בחי' מוחין חב"ד דכנ"י בדברם בד"ת שיושב הקב"ה ושונה כנגדו בחי' חב"ד שבז"א כו' ה"ז התקשרות ויחוד חב"ד בחב"ד שזה רוחא ברוחא שזהו יותר עליון מיחוד גופני דבחי' רמ"ח איברים החיצונים וכו' ולכך אמרו דתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה מפני שהוא בחי' מקור פנימי לכל יחוד המצות מעשיות ברמ"ח איברים החיצונים כנ"ל וד"ל. ובכל זה יובן ענין ובקולו תשמעו בשני הפירושים הנ"ל שמיעה באוזן לקול ה' הוא בחי' מצות ת"ת בקול ודיבור בלבד שמזה דוקא נמשך שרש ומקור בחי' המעשה בפ"מ דרמ"ח מ"ע שנק' רמ"ח איברים החיצונים