מד, ג
אשתומם כשעה כו' הנזכר בגמרא שזהו ביטול עצמותו של שכל הראשון לגמרי ועדיין לא בא להמצאת אור שכל עליון יותר כלל רק שנתבטל מהשגת שכל הראשון בלבד אבל אח"כ ישוב לו המשכה חדשה ממקור השכל ענין סברא ושכל עליון יותר ויבוטל בו ביטול ודיבוק אמיתי שלא כביטול הראשון שאינו רק ביטול השכל ולא ביטול ודיבוק בשכל עליון יותר כלל שנקרא ביטול והתכללות בעליון מלבד ביטול עצמו הראשון כו' וד"ל. וכה"ג ממש וכדוגמא זו בכל עלול שעולה לגבי עילתו יש ב' מיני ביטול הללו א' הפשטת עצמו בתחלה והב' ביטולו והתכללותו בעילתו ממש והיותר דמיון אמיתי לכ"ז הוא כמו רקבון הגרעין דחטה בארץ שהופשט מגשמיותו דוקא עד שהיה לעפר ממש דהיינו ביטול כח הצומח שבו ואחר כך יעלה ויבטל בכח הצומח שבארץ ויוכלל בו ממש ואז יוכל להמשיך כח הצמיחה בו מחדש בתוס' מרובה כו' וד"ל. והנה מג' משלים אלו מובן עכ"פ שביטול הראשון מישות העלול הוא הגורם להיות ביטול הב' שהוא עלייתו והתכללותו בעילתו ממש וכך יובן בכל עליות העולמו' כמו הנשמות ומלאכים מידי חודש ושבת כידוע הנה אמר בס' הבהיר שיש עמוד בין ג"ע התחתון לעליון שתחלה מתבטלים בעמוד זה בבחי' הפשטת ישותם שבג"ע התחתון ואח"כ עולי' בביטול והתכללות במדרגה דג"ע העליון ואם לא העמוד שמתבטלים מעצמותם הראשון לא היו יכולים ליכלל ולהתכלל באור דג"ע העליון כו' (וכך הוא גם בעלית הנשמות לגן עדן התחתון ע"י נהר דינור שטובלין בו תחלה שמפשיט גשמיותם הראשון לגמרי מכל וכל כו' וכן מצינו במלאכי' שיורדי' למט' ועולין אח"כ שצריכים לבוא תחלה בנהר דינור זה לבטל חיזו דהאי עלמא שנתלבשו בהגשמה וכן הנפש בעלותה לג"ע תחלה תטבול בנה"ד לבטל כל הרהורים דמח' ודבור כו' וכל אשר נתגשמה במדות ושכל ורצון בדברים גשמיי' ואז תוכל לעלות לג"ע וליכלל באור זיו השכינה שבג"ע כו' וכן גם המלאכי' שיוצאי' בשיר מכלי הגבלתם בחומר גופם