מה, ג
שאם אינו דבק טוב אין מתקיים בנצחיות כ"כ ויוכלו להפרד במשך הזמן או מאיזה סיבה המפרדת וכו' וכ"ז דמיון להבין לבחי' דבק ברוחניות כמו דיבוק ב' נפשות שמתאחדים ממש שיש בזה ב' מעלות הנ"ל א' עצם הדיבוק שיהיו כמהות א' ממש כמו אהבת דוד ויהונתן דאהבת נפשו אהבו כו' והב' שלא יפרדו כמו שאול ויהונתן בחייהם ובמותם לא נפרדו כו' והא בהא תליא דאם עצם הדיבוק טוב לתכלית ההתאחדו' ממילא לא יפרדו לעולם כו' והדוגמא מזה יובן בדביקות דכנ"י בעצמות אלקות דכתיב כאשר ידבק איש אזור במתניו כן כו' ומלמט' למעלה בבחי' דביקות דכנ"י אמר ובו תדבקון שיש בזה ב' דברים הנ"ל הדיבוק למהות א' ושלא יפרדו לעולם והענין הוא בבחי' מס"נ דנפ"א דוקא במ"ש אליך ה' נפשי אשא שזהו אמיתית ההתכללות וההתבטלות בעצמות אלקות מבלי שיהי' במהות בפ"ע כלל רק במהות אלקות ממש (וכמ"ש במ"א בפי' יפה את רעיתי כתרצה כו' שאינו כמו בטל רצונך מפני רצונו שאין ההתקשרות רק ברצון ולא בעצם וגם זאת ב' דברים הן אלא שמבטל רצונו כו' משא"כ כתרצה שרצון א' להם ממש דמה שזה רוצה זה רוצה כאיש א' שרצונו א' ממש כו' והיינו לב א' לאביו שבשמים כו' וד"ל) והוא מצד עוצם חוזק ההתדבקות כמשל הדבק הטוב הנ"ל שמדבק בכי טוב עד שנעשה מהות א' כו' כנ"ל ואמנם עיקר הוראה על טוב הדבק הוא מה שמתקיים החיבור לעולם ולא יפרד מכל סיבה כו' וגם כאן בדביקות דכנ"י כמ"ש ובו תדבקון כנ"ל עיקר ההוראה והמופת על עצם הדיבוק הטוב כנ"ל הוא במה שיתקיים היחוד וחיבור בתמידי' ונצחי' בלי יפרדו לעולם מכל סיבה שבעולם כו' והענין הוא מה שאנו מוצאים שגם אם יתפלל במס"נ ותדבק נפש האדם באלקות בהתכללות אמיתי' לפרקים בכל עת מצוא יוכל להיות שבירידתו ונפילתו בהבלי עולם בהתקשרות עצמיות ג"כ בכל עצם הדיבוק בהיפוך מן הקדושה אז ממילא ינתק חבלי עבותות דביקותו באלקו' ויפרד מעט מעט כו' מצד הרצון הזר שנקשר בו ג"כ בתכלית הדיבוק כמו בהתקשרות כל