מה, ד
נפשו בפרנסתו או כבוד וגדולה ושארי חמדת עוה"ז שנדבקה נפשו ממש בהן מפרידין אותו מעט מעט מעצם דביקות נפשו באלקות וזהו סימן גמור שלא היה דבק טוב בנפשו באלקו' שאם היה דבק טוב לא הי' מתפרד לעולם וראיה לזה ממה שמצינו שבדבק הטוב באלקות גם אם יעסוק במו"מ ובטרדות עמוקות בפיזור כל נפשו בקירוב ודיבוק גדול לחיצוני' לא יפרידוהו כלל וכלל מעצם דביקות נפשו באלקו' אפי' כמלא נימא מפני שמתדבק בכי טוב שלא יוכל להפרד לעולם מכל סיבה המפריד וכמ"ש גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי והוא כמו בחי' יחידה שבנפש שע"ז אמר מיד כלב יחידתי דאע"ג דאזיל הכא והכא בהיכלות דנוג"ה כו' דיוקני אשתאר בך ממש בדבק עצמי כו' (וכמ"ש במ"א ביוסף שעשה מלאכתו בכתיבת חושבנא והיה מרכבה בבחי' האצי' ממש ולא היה נפרד כלל גם בעוסקו בתכלית עומק נפשו בכתיב' כו') משא"כ בדביקות דש"ע שאינו כל כך בבחי' התכללות אמיתות כנ"ל ע"כ בירידתו למטה אחר התפל' יפרד מעט מעט כו' וזהו יתרון מעלת בחי' נפילת אפים על ש"ע וק"ש שע"ז אמר ובו תדבקון בו ממש וד"ל:
(לז) אך עדיין יש להבין בעיקר יתרון מעלת הדביקות דנפ"א למה גבוה יותר ממס"נ דק"ש דבכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ממש וכ"ש בבכל מאודך כו' ומאחר שהוא מוסר לכל נפשו ממש באחד מהו ההפרש במס"נ לחלק בה ביתרון מעלת הדביקות וההתכללות כו' וכן בש"ע בביטול במציאות אחר שנתבטל מעצמו לגמרי ה"ז כמס"נ בפועל שלא יתכן לחלק בזה חילוקי מדרגות כו'. אך הנה הענין הוא כידוע שיש ב' מיני מס"נ הא' מס"נ בכח ולא בפו"מ והב' מס"נ בפ"מ כי' הרוגי מלוכה וכה"ג ולזה היה ר"ע מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו. ובאור הדברים הנה לכאורה י"ל מ"ש ר"ע מתי יבוא לידי כו' וכי היה מסופק בנפשו בענין מס"נ על קדה"ש דודאי היה בהשגתו באחד בעומק נפשו וכל לבבו במס"נ באחדו' פשוט לתכלי' האמת בלי שום טעות בעצמו ואיך היה מסופק בזה עד