מט, ג
שעיקר המכוון מן המלחמה באיבוק וקירוב זה הוא בחי' ההתכללות זב"ז שזהו בחי' היחוד היפוך בחי' הפירוד שהי' ביניהם קודם ולזה הטעם צריכין לבא לבחי' ההתאבקות כנ"ל) וכמו שאנו רואים במלחמות המלכים שעיקר גמר הניצוח הוא כשמתקרבים זע"ז כו' כידוע והנמשל מכ"ז יובן ג"כ בענין מלחמת ב' הנפשות נפש אלקית ונפש הבהמית כידוע בענין ולאום מלאום יאמץ שכאשר זה קם זה נופל כו' שזה הי' בחי' המלחמה הכללי דיעקב עם שרו של עשו שהוא בחי' מדות דקדושות עם בחי' מדות דקליפ' כמ"ש במ"א על פסוק ויאבק איש עמו כו' וד"ל. דהנה ידוע שטבע ב' הנפשות הללו המה ב' הפכים מנגדים לגמרי כמ"ש כי רוח האדם הוא העולה כו' ורוח הבהמה יורדת למטה כו' ה"ז עולה למעלה ברום המעלות בדביקות והתקשרות באלקים חיים מקור חוצבה כי הוא חלק אלוה כו' כמ"ש כי חלק הוי' כו' וטבע של רוח הבהמה לירד ולדבק למטה מטה בגופניות וחומריות התאוות הגשמיות כמעשה בהמה ממש כידוע ולהיות כן וודאי המה רחוקים ומפורדים זה מזה בתכלית הריחוק והפירוד וא"א שיתקרבו ב' רוחות הללו יחד כי המה מנגדים זה לזה בתכלית כאש ומים וכה"ג אך הנה זהו דוקא כשאינם נלחמים זע"ז אז הן בבחי' הפירוד והריחוק מאוד זמ"ז אבל כשנלחמים יחד אז נצמדים ודבוקים זה עם זה כדרך מלחמת ב' בנ"א שרוצה הא' לנצח לזולתו שיוכלל בו כנ"ל באריכות:
(ב) והענין הוא כמ"ש בזוהר דשעת צלות' שעת קרבא כו'. דהנה באמת יש ב' מדרגות בעבודה שבתפלה הא' שאינו נק' קרבא ומלחמה כלל והוא בחי' עבודה של נפש אלקית מצד עצמה וטבעה לבד שהוא טבע רוח האדם העולה כו' כנ"ל וכידוע בענין תפלה דשבת שהוא רק להתענג על ה' כו' שזהו בחי' התכללות אור הנשמה האלקית במקור חוצבה שעולה לשם כביטול והתכללות הנר בפני האבוקה כמו הנשמות בג"ע שנהנין מזיו כו' וכמו כן תתעורר רוח נה"א בשעת התפלה לידבק וליכלל באחדות ה' מצד מהות טבעה ואינה מהפכת לטבע