מט, ד
רוח הבהמה שבחלל השמאלי שבלב כלל להיות גם היא מסכמת ורוצה לעלות לה' כו' אלא טבע רוח הבהמה נשאר במהותו בבחי' הפירוד כו' רק אור הנשמה מצד עצמה מתדבקת ועולה למעלה מעלה כידוע בענין למסור נפשו באחד כו' והיינו כשאין מלחמה כלל בין ב' הרוחות הללו אלא כ"א עומד במדרגתו ומופרדים זה מזה ולא קרב זה עם זה כלל ואמנם המדריגה הב' בתפלה הוא כשנקרא קרבא ומלחמה כמ"ש בזוהר הוא כאשר תתגבר רוח האדם ברשפי אש התשוקה לה' להפוך גם לרוח הבהמה שבגוף החומרי שגם הוא לא יתאוה ברצון ותשוקה זרה רק לה' לבדו ולמאוס בכל רצון תאוה זרה ולא לחפוץ בשום דבר מהבלי העולם הזה בלתי לה' לבדו כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' וכמארז"ל לב א' לאביו שבשמי' כו' שהוא רק רצון א' לה' לבדו כו' הנה זה א"א להיות כ"א בדרך מלחמה וניצוח כשנפש האלקית נלחמת עם נה"ב ורוצה להכניעה להיותה כלולה בה ולא תהיה בחי' מנגד כלל והוא להפוך את הטבע לגמרי שלא תרד למטה לידבק לגופניו' וחומריו' דמעשה בהמה רק תהיה עולה למעלה ברצון ותשוקה כמו רוח האדם שעולה כו' ה"ז כמו שיגבר הא' על זולתו ומנצחו שיוכלל בו ולא יהיה בחי' נפרד בפ"ע כלל וכנ"ל בב' הפכים דאש ומים כשיגביר הא' על היפוכו שמהפכו להיות כטבעו כו' וא"כ וודאי זה א"א כ"א שיתקרבו ויתדבקו ב' הנפשות הללו כדרך הנלחמים יחד הנק' התאבקות כמו ויאבק איש עמו והוא מ"ש בזוהר דשעת צלותא שעת קרבא שב' הנפשות נלחמים זה עם זה וכ"א רוצה להתגבר על זולתו ולהכניע וליכלל בו וזהו שורש ענין המ"ז שבתפלה כידוע דהנה אנו רואים שיוכל להיות התפלה בכוונה ואף על פי כן מיד אחר התפלה הולך ומתעסק בהבלי עולם בכל לב ונפש כאלו לא התפלל כלל ולכאורה נראה לאדם שתפלה זאת לא היתה אמיתית כלל שאם היתה אמיתית בכל לב ונפש הרי נאמר שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר כו' אבל האמת הוא שתפלה זאת נק' שפת אמת מצד התעוררות נפש האלקית שרוח האדם עולה באמת מצד