נא, א
כמו בהאבק איש עם יעקב שבחיבוק זה קיבל שרו של עשו תוס' יניקה מבחי' יעקב דקדושה וז"ש אויביך ה' יאבדו ויש פסיק טעמא בגווייהו להיות שגם שסיבת תוספ' יניקת האויבים מהקדושה הוא בא מצד בחי' הקירוב והדיבוק בהאבקם כנ"ל אבל מ"מ הרי עיקר ההתאבקות הזאת אינו דיבוק ויחוד אמיתי מצד עצמו אלא אדרבה הרי הן באין למנגד ולחלק להיות עי"ז התגברות הרע על הטוב בבחי' הפירוד למטה כנ"ל ונמצא מובן שבאותו האור וחיות האלקי שמקבלין מצד בחי' הקירוב והדיבוק של ההתאבקות הזאת גופא המה מתגברים להיות למנגד לה' עד שנקרא אויבי ה' ממש ולכך פסיק טעמא בגווייהו להורות על הפסק ופירוד גמור שנעשה מזה הדיבוק בהוי"ה כו' אך הנה אמר דאויביך ה' הנלחמים עמו יאבדו כו' להיות שכל זאת יניקה והתגברות האור והשפע לחיצונים בהאבקם עם הקדושה האלקית אינו רק לפי שעה בלבד וכמאמר שהשעה משחקת להם כו' והוא שעת קרבא לבד אבל לאחר גמר המלחמה כשנה"א מתגבר על נה"ב ומנצחה להיות גם היא מוסרת נפשה וכל רצונה בלתי לה' לבדו כנ"ל וכמ"ש ביעקב כי שרית עם אלקים כו' שהודה לו וברכו כו' וזהו בכללות נ"י כמו בדרך פרט בכל ניצוץ אלקי שבכל א' וא' מישראל שנקרא ישראל מטעם זה כי שרית כו' וכידוע והוא באמרו שמע ישראל כו' ומזה נעשה ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצרך כו' דוקא כידוע דהיינו שגם הרע נהפוך לטוב או כפוף בתכלית כמו בצדיק גמור לבו ברשותו שהמוח שליט על הלב שנקרא אתכפיא כנ"ל אז נהפוך הוא שנכרת ונפסק כל שורש חיות אלקי מבלתי נמשך עוד לחיצונים אפילו כדי מדתם המצומצמת מקדם וז"ש כי הנה אויביך יאבדו מפני שנפסק מהם גם שורש יניקתם הקדום ואז ממילא יאבדו כי אין לרע קיום ותקוה רק מן הטוב כנ"ל וזהו ולמלשינים אל תהי תקוה כו' וכמ"ש במ"א בפי' חיל בלע ויקיאנו וכן והוצאתי את בלעו מפיו שכל אור וחיות שבלע מן הקדושה ע"י המלחמה וההתאבקות יקיאנו כי יוציא ממנו כל בחי' הטוב גם מה