נג, ג
את נפשך אין נפשי כו' אין זה ערך כלל וכלל לגבי המהות של הנפש עצמה שממנה נמשך כל רצון ותשוקה כידוע כו' ולהיות כן לא יתכן בזה ענין מלחמה ונצוח של ב' רצונות והרצון א' גובר על היפוכו המנגדו עד שמהפכו כו' מאחר שהנפש עצמה הוא מקור כל בחי' רצון ותשוקה כידוע א"כ מובן דלגבי עצמות הנפש ממש שוה רצון הגדול עם רצון הקטן מאחר שהנפש מושללת מבחי' רצון לגמרי רק שממנה נמשך מקור לכל רצון א"כ אין הפרש בין רצון גדול לרצון קטן כלל וכלל. ולא שהרצון הגדול הוא חלק גדול מן הנפש והרצון הקטן הוא חלק קטן מן הנפש ויש יתרון לגדול על הקטן כו' אחר שאין הרצון חלק מן הנפש כלל כי בחי' עצמותו מושלל לגמרי מבחי' רצון כו' וא"כ יובן מעלתו ומדריגתו דמס"נ בעצמה ומהותה שזהו למעלה הרבה מבחי' מסירת הרצון לבד והענין הוא דזהו בחי' ביטול בעצם מצד עצמו ומהותו כשהוא עצמו נהפך ולא מצד התגברות כח אחר המנגד עליו כלל רק מצד בחי' עצמותו ומהותו הרי נתבטל כל בחי' טבע ומהות עצמותו לגמרי מכל וכל בבחי' ביטול בעצם שלא יתכן בזה סיבת מלחמה וניצוח כלל כו' והוא בחי' אהבה דבכל מאדך שהוא מס"נ האמיתי שאחר מס"נ דבכל נפשך כנ"ל. ולהבין שורש ענין דבר זה לתכליתו הנה יש להקדים ענין א' והוא הנקרא בחי' ההשתוות כידוע והענין הוא להיות שאנו רואים שהעיקר והמקור הכולל כל הדברים שבעולם הם ב' דברים עונג וצער וזהו הכולל כל הדברים שהנפש נמשך אחריהם כידוע דכל עיקר המשכת הנפש בדבר מה אינו רק מפני בחי' העונג שיש באותו דבר והעונג ההוא הוא הגורם את הרצון והחפץ שרוצה וחפץ בזה ואם לא העונג שהיה לו בזה לא היה רוצה כלל באותו הדבר כידוע ומטעם זה אנו רואים שכאשר יעשו לאדם דבר מה שהוא נגד רצונו יתפעל בצער גדול בנפשו והוא הנקרא בשם יסורים לנפש ולכאורה זהו פלא גדול מאין יבוא התפעלות הצער הזה כ"כ עד שיצר לו לגרוע האור והחיות שבעצמות הנפש