נג, ד
בגירעון גמור ונקרא רוח נדכא או רוח נשברה וכידוע והלא הנפש רוחנית היא ואיך שייך בה שבירה כו' וזה הגירעון בא רק ממה שעושין נגד רצונו והרי עיקר הרצון אינו מבחי' עצמות הנפש רק הארה בעלמא כידוע אלא מוכרח לומר לפי שבחי' אור העונג הוא מאיר ובא בעצמות הנפש ע"כ הצער שהוא היפוך העונג והרצון עושה גירעון האור וכידוע דנגע אותיות עונג כו' והנה אנו רואים חילוק מדריגות רבות זו למעלה מזו בענין גירעון האור על ידי הצער שיש צער ויסורים שאין נוגעין אל הנפש כ"כ עד שיוכל לבטל הצער בקל מאוד כמו דאגה וצער שבלב איש ישיחנה ועל ידי הדיבור יוצא הצער והדאגה או על ידי כלי שיר ושחוק או איזה סיבה אחרת כמו בטיול ותענוגים אחרים וכהאי גוונא ויש צער ויסורים שנוגעים אל הנפש ביותר עד שלא יוכל לבטל ולהסיח דעתו ולבו בשום דבר בעולם וכל זה אינו אלא מפני ששורש הצער והיסורים הוא היפוך העונג והרצון לבד כנ"ל ע"כ תלוי ריבוי ומיעוט הצער לפי ערך ריבוי ומיעוט העונג והרצון שאם העונג והרצון רב ביותר עד שפנימי' נפשו מתענג ומשתעשע אזי כשעושין דבר המנגד מאד לאותו העונג והרצון יהי' הצער והיסורים מזה רב ביותר לעשות גירעון גדול ביותר כי ממש כפי ערך רוב העונג כן ירבה הצער בהעדר אור העונג במדה ושיעור ולא יוסיף הצער על העונג ולא ימעט ממנו אלא המה כשיעו' ומדה א' מאחר שאין הצער בא רק מצד גירעון והעדר העונג כו' ע"ד דוגמ' הצער בהיזק הון רב ירבה הצער לפי ערך ריבוי העונג בהון רב זה ובהיזק ממנו מעט ימעט הצער לפי ערך מיעוט העונג בו כו' וכן בשאר תענוגי' הגדולי' יותר כמו תענוג הכבוד והגדולה לפי ערך כן ירבה הצער בהעדר ונפילת הכבוד וכו' וכן בתענוג תאות המשגל לפי ערך גודל התענוג כן ירבה הצער בהעדרו כמו מעשה באחד שהעלה טינא בלבו כו' וכה"ג א' כד ארי' ואריותא קיימין כו' וכן יש עונג ורצון מצומצם ביותר עד שההיפוך שעושין לנגד הרצון אינו נק' יסורים כ"כ