נד, ג
בעבור רצון אלקי וכה"ג וכל כיוצא בזה הוא הבא בדרך נסיון כמו לנסותכם את אשר בלבבכם הישכם אוהבים כו' דמשמע שבנסיון זה יוכל להיות דבר והיפוכו והוא בחי' מלחמה דנה"א עם נה"ב מצד בחי' ההתלבשו' בבחי' א"פ דוקא שהרי לפעמים יגבר הנה"ב כו' אבל מעלה ומדריגה שלמעל' מבחי' הנסיון הוא ענין דבר מוחלט שאין בו ספק כלל אשר ע"כ לא יצטרך להביאו לידי נסיון כלל והיינו כאשר נהפך בחי' מקור כל רצון זר שבנה"ב שאין זה מצד מלחמה כלל וכלל רק מצד עצם ביטולו שנהפך לטבע אחרת כו' כנ"ל וזה א"צ נסיון כלל וד"ל. וז"ש מיד כלב יחידתי בחי' יחידה שבנה"א שמהפך לבחי' יחידה שבנה"ב ולא מצד מלחמה ונצוח כלל אלא ממילא נכלל ובטל (כמ"ש בע"ח דבחי' כתר דקליפה בטל יותר כו' ושרש הדברים משום דמ"ש את זה לעו"ז עשה כו' היינו רק בבחי' א"פ לבד אבל בבחי' מקיפים הרי נכלל מקיף דקליפה בהתכללות גמור יותר מבחי' א"פ שלהם כמ"ש במ"א באריכות וד"ל). וזהו הנק' בחי' ביטול בעצם שאינו בא מצד מלחמה כלל והוא הנק' מס"נ הבהמית שאין כוונה על הארת הרצון שנמשך ממנה בלבד אלא על מהותה ועצמותה דוק' דהיינו שהמהות והעצם בטל מעצמו בבחי' ביטול עצמי שנק' ביטול לגמרי ולא ביטול הרצון לבד ואין זה תלוי כלל בסיבות התגברות הרצון האלקי שזהו באותה שעה של התפלה לבד כנ"ל ואח"כ חוזר וניעור כמקדם אלא ביטול זה להיותו בחי' עצמיות ע"כ מאליו ומעצמו יבא ולא יפול בו שינוי כלל להשתנות מרצון לרצון אלא הוא תמיד בהשוואה בלי שינוי כלל וזהו הנק' בחי' יחידה שלמעלה מבחי' הארת רצון בפרט אלא היא בחי' העצמי' ההיולית שהוא מקור כל בחי' רצון כנ"ל שהנפש עצמ' מושללת מבחי' רצון כו' וכאשר עצמו' הנפש מתבטל ביטול עצמי אז ממילא לא יוכל להיות המשכת רצון זה שלא לה' רק לה' לבדו רצון א' פשוט בתכלית שאין בו הרכבה ותמורה ושינוי וזהו הנק' התפעלו' העצמית דהיינו מסירת הנפש עצמה מכל וכל כו' כמ"ש כלתה נפשי כו' וכן מ"ש כל