נה, ב
ההשתוות כו' שאין דבר שעושין נגד רצונו נק' בשם יסורי' וצער כלל כו' גם באהבת רעים הנאמנים באהבתם אשר אהבת האוהב הנאמן לא תוכר אלא ביום צרה שמוסר נפשו ממש עבורו כידוע הנה אנו רואי' שישליך נפשו מנגד להצילו מצרתו ולא יחוס על ממונו ולא על נפשו להביא א"ע בסכנה וגם יקבל יסורי הגוף עד קצה האחרון וכידוע והנה אנו רואים שיש בזה ב' מדריגו' הא' שגם שמשליך נפשו מנגד בממון ובגוף ומקבל באהבה כל יסורי הגוף רק להציל כו' מ"מ הרי מרגיש הוא מאד בנפשו כל היסורים והסכנות בגוף ובנפש כו' רק שמפני תגבורות אור האה"ר לרעהו אשר כנפשו הנה גובר זה על אהבת עצמו וגופו וממונו להשליך מנגד בעבורו להצלת נפש רעהו כו' ובזה יש חילוקי מדריגות הרבה הא' שבא רק בדרך סבלנותו שסובל בנפשו כל הצער והיסורים והסכנות כו' שזהו מורה עוצם ההרגשה בנפשו כל היסורים כו' רק שסובל דרך סבלנות למען אהבה כו' ולמעל' מזה הוא אשר אינו בא דרך סבלנות כו' אלא באהבה ורצון שאינו מרגיש כ"כ הצער והיסורים כו' מצד ביטולם במיעוט בתכלית לגבי אור האה"ר שבנפשו לנפש רעהו ואהובו הנאמן כו' אך עדיין אין זה רק כמו ביטול המיעוט ברוב ע"ד הנ"ל בבחי' התכללות בבחי' המלחמה של ב' רצונות כשא' גובר על זולתו המנגדו כו' דאע"פ שנהפך המהות מצד ביטולו במיעוטו לגבי הרוב אבל מיד חוזר וניער כשבטל כח הגדול המנגד וגובר כו' (וכנ"ל בענין ההתכללות אש ומים באריכות) אך אם נפשו קשורה בנפש רעהו בבחי' עצמיות כאהבת דוד ויהונתן שנא' אהבת נפשו אהבו בבחי' עצמו' כאלו הן נפש א' ממש כו' אז לא ירגיש כלל וכלל ביסורים וצער וסכנה שמקבל ע"ע בעבור הצלת רעהו ומלבד שלא ירגיש אותם בבחי' צער ויסורים אלא אדרב' יעש' הכל דרך אהבה ותענוג ושמחה גדולה (כנ"ל בענין מס"נ העצמי שמזה בא בחי' ההשתוות כו' עד שמברך על הרעה כו') וזהו מצד בחי' התקשרות עצמיות בנפש חבירו עד שכל היסורים והצער בנפשו אינם תופסים