נה, ג
מקום כלל וכלל דכלא ממש חשיבי לגבי בחי' העצמי' כנ"ל באריכות בענין הביטול העצמי כו' ולזאת אין היסורים והצער שמקבל בעבור הצלת רעהו נק' יסורי' כלל כי אינו בא בדרך סבלנות או דרך מיעוט ברוב כו' אלא בדרך תענוג ושמחה מפני שאינו תופס מקום כלל וכלל כו' ומצד שכל צער ויסורים אינו שייך רק בבחי' המנגד לרצון ותשוקה הנק' עונג אבל בחי' העצמי' הוא למעלה הרבה מבחי' עונג ורצון כו' כנ"ל באריכות ומזה יובן בתוס' ביאור ענין הנ"ל בבחי' בכל מאודך שהוא בבחי' התפעלות עצמי' דכלא חשיב לגבי כל בחי' רצון כו' ולא יתפס מקו' כלל עד שכל ביטול הרצון הזר שכנגד לא נק' יסורי' אלא תענוג ושמחה כי בביטול עצמו לא שייך לומר שיקבל יסורי' וצער מהעדר הרצון והעונג כו' מטעם כל הנ"ל וד"ל:
(יא) ומכל הנ"ל יובן שורש ענין פדה בשלום נפשי. דהנה נפשי היינו בחי' נפש האלקי' ויש בה ב' מדריגות הא' כאשר נלחמת עם נפש הבהמי' להתגבר עלי' ולהפכה כנ"ל שזהו הנק' מסירת הרצון לבד שבא דרך מלחמה וניצוח כמו בשעת צלותא שהוא שעת קרבא כו' כנ"ל באריכות והוא בחי' אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך כו' והמדרגה הב' הוא בחי' בכל מאדך הנ"ל הנק' מס"נ בעצמה ומהותה שלמעלה מבחי' מלחמה לגמרי כנ"ל וזהו פדה בשלום נפשי דהיינו שיש מדריגה גבוה בנה"א והוא בבחי' יחידה שבה בחי' העצמיו' שע"י יש לה פדיה בשלום בלא מלחמה כלל וכלל וד"ל. וביאור הדברים מובן ע"פ כל הנ"ל בעיקר ההפרש בין מסירת הרצון הבא ע"י מלחמה למס"נ בעצם שבמס"נ ע"י מלחמה עכ"פ שייך לומר ל' צער ויסורי' בדבר שנגד רצונו הטבעי רק שמוסר א"ע מפני התגברות רצון האלקי כו' וא"כ אין זה נק' שלום שכל הענין שלום הוא היושב בשלוה שאין לו מנגד כלל וכלל שיקבל צער ויסורים וכאשר אין לו יסורים מכל מה שעושין נגד רצונו אז נק' שלום מפני שהרצון הזר בטל בעצם בלי הרגשת יסורים וצער בנפשו על העדר רצונו הזר כו' וזהו בחי'