נו, א
כנ"ל וכמו"כ מ"ש בידך אפקיד רוחי כו' ר"ת בא"ר שהוא מס"נ העצמי כנ"ל שע"ז אמר פדית אותי מן החיצונים בדרך שלום בלא מלחמה כי מתבטלים לגמרי (וז"ש וידעת כי שלום אהלך כו' יהי שלום בחילך שלוה כו' וכה"ג מ"ש ורב שלום בניך שת"ח מרבים שלום וכן ענין עושין שלום בפמליא של מעלה שכ"ז ע"י בחי' מס"נ העצמי שהמנגד בטל בעצם וא"צ מלחמה כלל וכמ"כ ע"י עסק התורה דבחכמה אתברירו בבחי' ביטול הרע בעצם כמו לע"ל דכתיב וראו כל בשר בחי' ראיה דחכמה כו' וידע כל פעול כו' וכה"ג היה בימי שלמה שכל חכמי הגוים נתבטלו בעצם לגבי חכמת שלמה שלא ע"י מלחמה ע"כ נק' שלמה כי שלום היה בימיו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל) משא"כ ע"י מלחמה כמ"ש קומה ה' ויפוצו אויביך בשעת המסעות בנסוע הארון כו' דגם שכהמס דונג כו' כמ"ש יאבדו כו' אויביך ה' יאבדו כו' הרי עכ"פ נק' אויבי ה' רק שנכנעו בתכלית בהיפוך המהות כו' אבל דרך שלום הרי נעשים אוהבים גמורים ולא נק' אויבי ה' כלל וא"צ איבוד כלל אדרבה כתיב אז אהפוך אל עמי' כו' ונהרו אליו כל הגוים כו' ועמדו זרים כו' והיו מלכים אומניך וכה"ג) ועד"מ כאשר נפטר אדם משונאו בדרך שלום שנהפך לאוהב מצד עוצם הביטול האמיתי כדוגמא שהיה ביעקב עם עשו כדכתיב וירץ עשו לקראתו וישקהו כו' (ותחלה נאמר ויאבק איש עמו זהו שרו של עשו למעלה ואח"כ למטה ממילא נהפך לאוהב לכך וישקהו כו' וד"ל וז"ש עמשא לדוד לך דוד כו' שלום שלום כו') אך עדיין צריך להבין למה צריך פדיה מאחר שלא יש בחי' מנגד כלל וכן ענין פודה ומציל וכתיב ופדויי ה' ישובון פדיי' זו מה היא אמנם הענין ידוע שמצד שורש האחיזה דקליפה בסיטרא דקדושה צריך ליתן להם פדיון שהוא דבר קטן תמורת גדול כמו ונתנו איש כופר נפשו כו' וכמ"כ באמה העבריה שנא' ואם לא יעדה והפדה וכידוע דהנ"א נק' ברתא דמלכא וז"ש וכי ימכור איש את בתו לאמה להפוך לנה"ב לא תצא במס"נ כצאת